Tzel muhal

צל מוכל שלמה אביו שירים הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ"ד, 1984 רישום העטיפה מאת המחבר על הספר רישום העטיפה, השואב השראתו מן "הצעקה" מקפיאת-הדם של אדוארד מונק, צויר ב 9.8.1980 כשלושה חודשים לפני התקבלותי לחברות בגעש... בעת "שיחת קיבוץ" משמימה על גבי "דף לשיחה" – מבטא באופן פלסטי את יחסי הדו-ערכי לקיבוץ, לאנשיו ולרעיונותיו – כבר מן ההתחלה. שירים לא מעטים, ולא רק בספר זה – מבטאים משיכה-דחייה הנובעת, מן הסתם, מעולמי הפנימי לא פחות מאשר ממבנהו וממהותו של הקיבוץ .לכשעצמו. הערה על "החפיפה החלקית" של כל ספרַי, על תערובת תאריכי הכתיבה המקשה על המעקב הכרונולוגי: רבים המשוררים ששפר עליהם חלקם והם מקורבים לאמצעי הפרסום. כאשר מצטברים מספיק שירים – מוציאים ספר לשירי אותן שנתיים-שלוש. לפי שנות הפרסום של ספריהם - ניתן לעקוב אחרי צמיחתם ורצף התפתחותם. זה איננו המקרה שלי. עשרות שנים אני ממוקם, ספק מרצון ספק מכורח נסיבות חיי - בשוליה של "קרית ספר". שירתי זוכה אמנם להערכה בארץ ובח"ל, אבל רק בחוג מצומצם ואליטיסטי. ואכן, בכל הנוגע לאמנות – אני "יפה נפש" וגאה על כך. גישתי לתרבות ולעברית מתרחקת במודע ממהומת הרחוב ו"שוק הסלבריטאים". כל זה, לטוב ולמוטב, אינו מגביר את ה"ריטינג", ואני מקבל בהכנעה את העונש. חלק לא קטן ממה שכתבתי וכותב – מצפן וממתין במגרות. אי-לכך בולטת תערובת תקופות בכל ספרי, כולל "ניווט בגבעות גורל", ספר הנמצא, בשעת כתיבת שורות אלה, בתהליך כריכה. "צל מוכל", בניגוד לקודמיו – אינו מחולק לשערים. יש בו שירים בודדים מ 1968-1970. רובם משנות השבעים וראשית השמונים. יש שירים על מות האם (ב 1983), יש לא מעט זכרונות מ"הלבנט" שבו נולדתי, ומחיבוטי הזהות בין תרבויות ועולמות מתנגשים. חדשים בקובץ - שירי נוף המטע והקיבוץ. העבודה במטע העתידה להימשך כעשרים שנה – הטביעה חותם עמוק על שירתי וגררה הופעת נימות פאן-תאיסטיות. חטיבת חיים אחרת שתטביע אף היא חותמה - הן עשרים שנות שרותי במילואים (1993-1973) כחייל ביחידת התצפיתנים ארוכי הטווח. השהייה של פרקי זמן ארוכים למדי במדבר יהודה ולאורך הירדן, בנופי הערבה והמדבר – חיזקו את הנימות הפנתאיסטיות לכדי היפתחות למיסטיקה ומשיכה למורשת השירה המיסטית אצלנו ובעולם. ב"צל מוכל" ניכר הדבר רק בכותרת הספר השאולה ממונחי הפענוח של תצלומי אוויר. צל מוכל, בניגוד לצל מוטל (אל מחוץ לגוף המצולם), משמעותו צל מופנם כמו בתוך באר (או כמו בפיו הפעור של הצועק מן העטיפה!), ואם תרצו – צילום נפתולי הנפש ומבוכיה האפלוליים, שהשירה, ואולי רק היא, נועזת דיה כדי לנסות ולפענחם. אבא מאמץ כִּי הָיוּ זְרוֹעַי זְרָדִים לְיֹבֶשׁ, אָמַרְתִּי אֶל נָכוֹן יִצְלְחוּ לְקֵן. הִנֵּה הַיּוֹם יָדַי לָךְ אֵם רַבָּה; הִנֵּה יָדַי הַיּוֹם לָךְ אָב חוֹנֵן. סוֹמְקוֹת פָּנַי נִסִּים דְּגָלִים, עֶדְנַת שְׁנָתֵךְ אֶנְצֹר-אֶשְׁמֹר. בְּלֵילוֹת יְרוּשָׁלַיִם חָרְפִּית, בִּתִּי, אָקוּם לְכַסּוֹתֵךְ אַהֲבָה, לִיאוֹר. 3.1975 (שוכתב בפלס 4.11.1977) אודליסק הלבנט (אודה) עַתִּיקָה מְאֹד חָכְמַת גְּשָׁמִים, / יְדִידוּת צִפֳּרִים אֶל גַּגּוֹת. לַלֶּחֶם, שֶׁלַּכֹּל קָדוֹשׁ, כֹּהֲנוֹת / עַקְרוֹת-בַּיִת, תְּבוּנַת-כַּפַּיִם, בְּנוֹת כָּל עַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת. / לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר בְּחַצְרוֹתֵיהֶן שְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ רוֹשֵׁם עַל אֶבֶן. / עַד בָּאוּ יָמִים אוֹמְרִים בָּם – אֶפְשָׁר לֹא הָיְתָה עִיר כָּזֹאת. / חֲכָמִים בָּהּ עַבְדְּקָנִים אֲרֻכֵּי-גְּלִימָה; בְּחַבְלֵי-אֵשׁ אַהֲבַת-אִישׁ אֶל הָאִשָּׁה / אֶל מֶזַח נְמַל שָׁמַיִם קוֹשְׁרִים נוֹטִים סִירוֹת גָּלוּת גַּם גְּאֻלָּה. / בְּהַבִּיטָם טְרוּפֵי-יָם בַּמִּגְדָּלוֹר הָרָם בְּצֵרוּפֵי מִלּוֹת, בְּסֻלְמוֹת בְּלִימָה / מַעְפִּילִים דְּלוּקֵי-עַיִן עַל הַחוֹמָה. אֲבָל בֶּאֱמֶת אַלְמָנָתוֹ שֶׁל נֶפְּטוּן, / בִּזְבוּלוֹ פִּסְלֵי גְּבָרִים עֲרֻמִּים אוֹמְרִים שִׁיר הֹמֶר, קֶבֶר אַחִים / בְּסֵתֶר יְסוֹדוֹת, בְּטַחַב מַרְתְּפִים. (קָמִים פֶּתַע צַלְמֵי שַׁיִשׁ / מֵעָפָר אַחַר גְּשָׁמִים עַזִּים). אוּלָם רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת עֲדִי / צְרִיחֵי מִסְגָּד וּמִגְדַּל פַּעֲמוֹן. אֲבָל בֶּאֱמֶת פִּילֶגֶשׁ חֲלוֹמוֹת / עוֹדָה רְדִידֵי מִזְרָח, מֵחַלּוֹן תִּשְׁאַף אֹפֶק, מִתְעַתֶּדֶת לַפְלִיג / בְּבוֹא יוֹם יִשָּׂאוּהָ כָּבוֹד לְהַרְמוֹן הַשֻּׂלְטָאן, אַפִּרְיוֹן בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן / (יְכֻנֶּה לְעִתִּים גַּם שַׁעַר הַתּוֹתָח). בְּבִירַת בֵּית-הָאֹשֶׁר, בְּעִיר חוּצוֹת, / גְּבִירָה עַל מַיִם רַבִּים תִּמְלֹךְ. פֹּה גִּיְּסוּ צְוָתִים שׁוֹדְדֵי-הַיָּם / מִבֶּרְבֵּרִיָּה, חוֹף מוּל פְרַאנְקִים. מִסִּפּוּן סְפִינָתָם, בְּלֹא כֶּבֶשׁ, / דִּלְּגוּ אוֹרְחִים הַיְשֵׁר אֶל הַנָּשִׁים. אֵיךְ נָהֲרוּ בְּעֶרְגָּה סַפָּנִים / מִצִּיֵּי צָפוֹן, מַעֲרָב וְלֵבַנְט! נְדִיבֵי אֶתְנָן, נוֹצְרֵי אֱמוּנִים - / תָּמִיד צִפְּתָה לָהֶם בַּמֶּזַח. לְחִבּוּק זְרוֹעֶיהָ, לִירֵכֶיהָ חַמּוֹת / יָמִים רַבִּים יָצְאָה נַפְשָׁם לְלַטֵּף בִּטְנָהּ רַכָּה וּלְבָנָה. / בִּזְקָנִים, בִּשְׂפָמִים מְרֻבָּבֵי יַיִן דִּגְדְּגוּהָ עַד שִׁגָּעוֹן לֵילוֹת. / בַּיָּם זֵכֶר שָׁדֶיהָ שָׁלָל אִתָּם; בְּעֹמֶק מַיִם, אֵין גְּבוּל לָהֶם, / צְלִיל שְׁמָהּ עֹגֶן גַּעְגּוּעִים. נִגְזַר לְרַסֵּן אֶת הַשֶּׁפַע הַזֶּה, / לְכַבּוֹת נֵר הַקְּדֵשָׁה בַּחֲדָרֶיהָ. פֻּלְסִין שֶׁל אֵשׁ וּמַלְקוּת לְהָבָה / לִמְּדוּ לֶקַח אֶת כֹּהֶנֶת הָאֲהֲבָה. צוֹחֶקֶת גֵּאָה וְיָמָּה גּוֹלֶשֶׁת / מִגְּזוּזְטְרָאוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ אֶלָּא גַּנִּים פּוֹרְחִים בְּמוֹ-חֲלַל אֲוִיר / שִׁכּוֹרֵי בֹּשֶׂם, שֵׁכָר וּדְגָלִים. קֶטַע מִסִּפּוּר עִיר מִפְרָשׂ, / קִרְיַת מָשׁוֹט. שׁבֶל קֶצֶף הַנּוֹתָר מֵאָחוֹר לְאַחַר עֲבֹר / תַּבְעֵרַת אֹפֶק עֶרֶב-עֶרֶב נֵר תָּמִיד בָּהּ, נֵס תָּמִיד. / תּוֹתַח מְצוּדָה רוֹעֵם צָהֳרַיִם מֵרֹאשׁ הַר, שׁוֹמֵר עַל הָעִיר, / לֹא יִשָּׁמַע הַיּוֹם – כִּי נָדַם; וּכְבָר בָּאוּ יָמִים אוֹמְרִים - / כְּלָל לֹא הָיְתָה הָעִיר הַזֹּאת. 25.2.1977 אוסטנדה, 1980 צוֹנֵן הַנּוֹזֵל בַּכּוֹס. דֶּמַע אַט נִגָּר כְּבָר בַּדֹּפֶן זָב. בְּלֹא אֹמֶר מִתְבּוֹנֵן וְזוֹכֵר: בְּמוֹ חֹשֶךְ בָּאתִי וְיָצָאתִי – בְּאוֹסְטֶנְדֶה לַעֲבֹר, בַּנָּמֵל הַזָּר. דְּבַר בִּקּוּרִי הִיא לֹא שִׁעֲרָה, וְאַף מִמֶּנִּי נִבְצָר פֹּה לְצַיֵּר – וְלוּ בְּדַל נוֹף אֶחָד מִנּוֹפֶיהָ. מֵעִיר חוֹף זוֹ אֵין לִי זוּלַת חֲנוֹתִי בָּהּ, קְרִי תַּיַּר לַיְלָה מִקָּרוֹן לַאֲרוֹן מַעְבֹּרֶת מַעֲרָבָה. יָכוֹל סָפֵק סִפּוּר חָלְפִי בָּהּ, חֲסַר מַמָּשׁ הוּא, וְהַמָּשָׁל טוֹב מִמְּצִיאוּת שֶׁלָּהּ. כְּלוּם הָיִיתִי שָׁם? בִּתְכֹל דַּרְכּוֹן חוֹתַם שְׁמָהּ! בְּשׁוּבִי מִשְּׂדֵה הַיֶּגַע לוֹהֵט – גִּיטָרָה מַגַּע סֶגוֹבְיָה עוֹגֵב. קֹר הַמַּשְׁקֶה נֹחַם לְרוּחִי דָּוֶה. זְכוּכִית זוֹלָה זוֹכְרָה, זוֹלֶגֶת – כָּמוֹהָ כַּבְּדֹלַח, כָּמוֹהוּ דּוֹאֵב. 19.8.1983 אימא, האם אני נשמע היטב? מְדַבֵּר אֲנִי עַל אֲדָמָה, עֵירֻמָּה, אַךְ עַל עַצְמִי מוֹסֵר: מַגַּע בְּשָׂרִים עִמָּהּ בִּשְׁכִיבַת פְּרַקְדָּן, מִתְמַסֶּרֶת, מְנַהֶמֶת תֹּאַם, מְעַט מִסְתּוֹר מֵחַמָּה חֶרֶב אֵשׁ עַל רֹאשׁ: חֲבֵרִים, בּוֹאוּ הַפְסָקַת-קָפֶה-שֶׁל-תֶּרְמוֹס, גְּנוּבַת בְּאֶמְצַע יוֹם עֲבוֹדָה בֵּין הָעֵצִים. שְׁרִירִים פְּנִימִיִּים בְּרֶטֶט רוֹצִים רְבִיצָה מְלֵאָה, חוֹלְמִים צְלִילוֹת בְּרֵכַת מַיִם שְׁמֵימִית. עַכְשָׁו בֶּגֶד יָם וְקַשִּׁית בְּבַקְבּוּק מִיץ, בְּגָדוֹל! רְצִיצַת הַגּוּף עַל אֲדָמָה בְּמַצַּע פְּרִיכֵי עָלִים דְּאַשְׁתָּקַד. תַּחַת הַצֵּל מְתוּקוֹת רוֹחֶשֶׁת, וְאָמְנָם יוֹנֶקֶת אֵלֵיהָ לוֹקַחַת מִן הַבָּשָׂר הָרְעָלִים, חֻמְצַת מַחְשָׁבוֹת חֹל, חוֹלוֹת זְמָן. בְּאִטִּיּוּת הָאָדָם מִתְנַקֶּה, בְּעֶדְנָה, הָבָה אֹמַר גְּלוּיוֹת, אַף מִתְפַּנֵּק. הַמְּחִילָה עִמָּדֵךְ, אִמָּא, לְסַפֵּר לָךְ מַה מַּחֲשַׁבְתִּי זֹאת קַלָּה וְחוֹלֶפֶת – כִּי הִנֵּה אֵין זֶה כְּלָל מֵהַחָכְמָה לְפַחֵד מִמֶּנָּהּ, כָּךְ כְּמִנְהַג הֶהָמוֹן. רִבּוֹאוֹת עֵשֶׂב הֵם צְעִירֵי אַחִים וַאֲחָיוֹת, אִילָנִים בְּכוֹרִים לָנוּ, בָּם הָאֶבֶן וְהַמַּיִם וְהַחַי הַקָּטֹן, כּוֹלֵל הָרִמָּה וְהַתּוֹלֵעָה וְהַצִּפּוֹר וְעַכְבַּר הַשָּׂדֶה נָס חוֹשֵׁשׁ דְּרִיסָה. רֶשֶׁת יֵשׁ אַחַת דּוֹרֶשֶׁת אֶת כֻּלָּם, וַאֲנִי, לֹא פַּעַם, בְּרִגְעֵי רְגִיעָה שֶׁקֶט גּוֹאֶה נוֹגֵעַ עַד מֵבִין בָּהּ. לֹא הַרְבֵּה, כְּקֹצֶר הַמַּשִּׂיג, אוּלָם עוֹמֵד עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ בַּנִּמְצָא צֹפֶן. כְּלוּם אַמְתִּין עַד אַגִּיעַ לִמְקוֹמֵךְ מָדוּד דָּלֶת אַמּוֹת בְּעָפָר צָפוּן? וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הֲרֵי יֵשׁ לְדַבֵּר עִם חַי עוֹדוֹ, עִם מֵת, כִּי דּוֹמֵם יָשׁוּב מַחֲזוֹר: צֶמַח נְתַתִּיךְ שָׂדֶה יְכַסֶּה עָלַיִךְ, אֶרְאֶה אֵיךְ יוֹרֶדֶת יוֹנָה מַר נֻחָמָה לְבוֹר, עוֹמֶדֶת לְגוֹרָל עוֹד טֶרֶם מַתְּ, בַּקֵּן הַקַּר. תִּפְאֶרֶת טְפָרִים אָנוּ אַנְקוֹל מַקּוֹר – בְּהֶנֶף כָּנָף אָחוֹת וְאֹחַ לִמְקוֹמוֹ מְצוּקֵי דּוֹרְסִים. אָב זָקֵן לְתֻמּוֹ: בַּאֲשֶׁר תִּשְׁכְּבִי – אֶשְׁכַּב, לָךְ אָמַר: לְצִדֵּךְ תְּאוֹם-קֶבֶר הִצְמִיד לְעַצְמוֹ. כְּבָר לְמַעְלָה מִיֶּרַח יָמִים שָׁם לְמַטָּה מִתְמַסֶּרֶת לָהּ מַסָּה פּוֹחֶתֶת לְאִטָּהּ נֶהְפֶּכֶת לְאֶנֶרְגִיָּה מְזֻקֶּקֶת, שְׁקוּפָה: אִמְרִי, יְרֵאָה אַתְּ עָפָר בָּאֹפֶל? מִשֶּׁמֶן הַטּוֹב טוֹב שְׁמֵךְ וְיוֹם מוֹתֵךְ רַחֲמִים אֶזְכֹּר הָמוּ, וְרֹגֶז הַחֲרָטוֹת קְרִיעַת לֵב, דּוֹמֶה, קָשָׁה לְהִתְאַחוֹת. לֹא, אֵינִי חָפֵץ לְיַפּוֹתֵךְ, בְּמוֹתֵךְ כִּבְחַיַּיִךְ – סְפִינְקְס הָרֹעַ בּוֹ הַטּוֹב. וַדַּאי רַשַּׁאי הַחַי לוֹמַר עַל אֲדָמָה מִלָּה אוֹ שְׁתַּיִם, הֲלוֹא הִיא הַמַּצָּע (מְשֻׁתָּף אַף לְעֵת הִתְעַלְּמוּת וְהֶסְתֵּר), לֹא רָצִיתִי כִּי-אִם לְעוֹדְדֵךְ, לְחַזֵּק אָמַרְתִּי אוֹתָךְ, שֶׁיְּלָדְתִּינִי, וּמַגָּעֵךְ קָרוֹב עַתִּיק עִמָּהּ, מִדֵּי יוֹם חָזֵק. 5.6.1983 אין לשוב, זה ברור וְדַע כְּשֶׁהָיִיתִי רָוֶה יוֹתֵר צִפִּיתִי בְּחֵשֶׁק תָּמוּהַּ לַשֶּׁקֶט (כֵּן, אַהֲבָה נִלְעֶגֶת, גְּדוֹלָה) אֲנִי הַיּוֹם בֵּין רַעַשׁ לְרַעַשׁ כְּמוֹ צִנּוֹר מֻכֶּה מְהַדְהֵד וְדַע שֶׁאֵין מַמְתִּין שָׁם אִישׁ וּבִכְלָל, כָּל סִפּוּר הַשִּׁיבָה עֹגֶן לֹא-יִגַּע אֶרֶץ צוֹלְלָה מַשֶּׁהוּ עוֹשֶׂה בִּי בֵּין הַמַּעֲשִׂים בְּחִילָה לְמוּדַת דְּמָמוֹת מְגֻנּוֹת 15.12.1975 בגידת הברברים עוֹזְבִים אוֹתָנוּ הַבַּרְבָּרִים וְנופְלִים אֶל יְרִיבֵינוּ הַמָּרִים וְהָעֲרוּמִים. לְרַגְלֵי חוֹמָה מְנִיפִים שֵׁם מַנְהִיגָם. אֶגְרוֹף מְנוֹפְפִים בַּכִּכָּרוֹת, בַּשְּׁעָרִים שׁוֹאֲגִים תְּנוּעוֹת מְגֻנּוֹת הֵבִיאוּ מִיַּעַר מְעֻרְפָּל, הַר אָפֵל מְכוֹרָתָם. רַק עַתָּה נִתָּן לְהַבְחִין בְּכִעוּרָם מַבְהִיל כֹּה בּוֹלֵט לְיַד יָפְיֵנוּ הַבָּטוּחַ. עֲיֵפֵי תַּרְבּוּת וַעֲמוּסֵי תְּבוּנָה עַד סֵרוּס כָּאן רַכּוֹנוּ. רַק אָנוּ הִכַּרְנוּם וְיָדַעְנוּ רַסֵּן נְטִיּוֹת פֶּרֶא, אוֹרֵנוּ הֵאִירָם-כְּמוֹ. טוֹב לַבַּרְבָּרִים הִסְתּוֹפֵף בְּצִלֵּנוּ. אֹרֶךְ-רוּחַ נָהַגְנוּ בָּם, רֹב הֲבָנָה. מִזְּהָבֵנוּ הַיָּקָר הַרְבֵּה פִּזַּרְנוּ לִקְנוֹת לִבָּם, לֵב זִקְנֵיהֶם תְּאֵבֵי בֶּצַע. נִכָּר הָיָה רְצוֹנָם הַתָּמִים לְהִדָּמוֹת לָנוּ צְחוֹק מַעֲשֵׂה קוֹפִים. כַּאֲשֶׁר זָרְחָה שִׁמְשֵׁנוּ, טֶרֶם כָּשַׁלְנוּ כַּשּׁוֹר אֲשֶׁר בְּנָפְלוֹ פּוֹשְׁטֵי הָעוֹר רַבִּים, רָמָה יָדוֹ שֶׁל מַנְהִיגֵנוּ. (הוּא יָדַע לִנְהֹג בְּכָאֵלֶּה, הַגָּדוֹל!) אֵיךְ קָרְאוּ לוֹ מֶלֶךְ, אֲפִלּוּ מָשִׁיחַ, בְּכוֹרֵיהֶם וּזְכוּרָם קָרְאוּ עַל שְׁמוֹ. עוֹרְבִים כְּפוּיֵי-טוֹבָה עֵינַיִם לְנַקֵּר פֹּה קָמִים, אֲסַפְסוּף בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. סְבוּרִים אֱוִילִים שֶׁיְּרִיבֵינוּ עִמָּם יַסֵּבוּ לַשֻּׁלְחָן, יְצָרְפוּם לַשּׁוּרוֹת! אָנוּ נְדִיבֵי עָם וּטְעוּנִים בַּשְּׁלִיחוּת הֱטִיבוֹנוּ לְעַדֵּן אֶת שִׁגְעוֹן דַּרְכָּם. עוֹד יֵצְאוּ מִמַּחֲנֵה יְרִיבֵינוּ וִידֵיהֶם עַל רֹאשָׁם כִּמְקוֹנְנוֹת. לְבַקֵּשׁ יָבוֹאוּ חָסוּתֵנוּ הַטּוֹבָה, וְאָנוּ נְקַבְּלֵם לְשֵׁרוּתֵנוּ בְּרַחֲמִים. אָהֳלֵיהֶם מַסְרִיחִים עוֹדָם נִשְׁמֹר עַד יוֹם שׁוּבָם אֵלֵינוּ נִחָמִים. 31.6.1981 אין עובדות, יש תודעה בוררת בִּהְיוֹתִי גּוּף עוֹסֵק בִּמְלָאכָה יָדָנִית עַל עַצְמָהּ חוֹזֶרֶת חָלִילָה, יְכוֹלָה תּוֹדָעָה שֶׁאֵינָהּ מְקֻשֶּׁרֶת לְהִשְׁתַּלֵּחַ לְמַסְלוּל מַסָּע בֶּחָלָל הַחוּץ גּּוּפִי. וְאָז מֵאֹפֶל מֶרְחָף שֶׁבֵּין גְּרָמִים , בְּלֹא כֹּבֶד מִשְׁקָל, כְּבוֹא טַל לוֹטֵף פָּנַיִךְ קְרֵבִים אֵלַי אוֹרִים חַג קָטָן. עַכְשָׁו אֲנִי מַטַּע מִזְבֵּחַ וְהָעֵצִים הִתְפַּלְלוּ עִמִּי שֶׁלֹּא אֶעֱלֶה הוֹזֶה. חֻמְרַת חֹמֶר יוֹמִי מְקוֹמִי לִקְבֹעַ וְלֹא חֶדְוָה גְּנוּבָה חָלִילָה כַּזֹּאת בַּזְּמָן : שֶׁאַתְּ, שֶכָּכָה בָּאת, שֶׁאִתִּי לִהְיוֹת לַמְרוֹת חֻקֵּי מֶרְחָק, וְאִם חֲלוֹם טַל נָגוֹז נָמוֹג בְּהִתְגַּבֵּר הַבֹּקֶר. פֹּה מַטַּע אֲדָמָה כְּבֵדָה וְהָעֵצִים מַיִם לִנְשֹׁם מִתְמוֹדְדִים בְּכָל מְאֹד. בֵּין שׁוּרוֹת מִתְמוֹדְדוֹת דְּרָכִים לְמוּדוֹת עָפָר כָּבוּשׁ וְאַף כֻּרְכָּר. בְּחָלְפִי בִּדְרָכִים אֵלֶּה בִּטְרַקְטוֹר שֶׁקְּפִיצָיו אִבְּדוּ מִכְּבָר גְּמִישׁוּתָם עַמּוּד שִׁדְרָה חָשׁ תְּעוּקַת חֻלְיוֹת. 8.4.1981 גופים שואלים עיני רוח אִלּוּ יָפִים הָיוּ גּוּפֵינוּ בְּעֵירֹם עוֹשִׂים הָיִינוּ הַכֹּל בָּאוֹר לְפִי שֶׁלֹּא חֹשֶךְ מוֹשֵׁךְ בֵּינֵינוּ חֶסֶד וִילוֹן חוֹשְׂכִים לִרְאוֹת אֲשֶׁר פָּגְמוּ מִקְרִים עֵינֵי בָּשָׂר בּוֹלְשׁוֹת בְּשָׂרֵינוּ בּוֹשִׁים לִרְאוֹת שׁוֹאֲלִים עֵינֵי רוּחַ לְהֵרָאוֹת יָפִים אֵימָתַי נִהְיֶה גּוּפֵינוּ לֶאֱהֹב הֲלוֹא גּוּף אֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ עַד כְּאֵב הוֹלֵךְ בָּשָׂר אַחַר הָרוּחַ עַד כְּלוֹת רַק נֶפֶשׁ לְבַדָּהּ יְרֵאָה לָצֵאת אֶל נֶפֶשׁ. 16.7.1979 שעה ראשונה במשרד בֹּקֶר אֶל זֶה סַד מַכְתֵּבָתוֹ מַסְכִּין, מֵכִין כּוֹס תֵּה. עִדִּית יָמִים וְגַם שָׁעוֹת לְרִיק מִשְׂרָד לִבּוֹ זוֹרֶה. יוֹשֵׁב כְּאַחַד נָדִיב נִסְתָּר בִּשְׁנוֹת חַיָּיו נִלְעָג רוֹכֵל. מְנַת וּגְמוּל בְּרֹאשׁ הָאִישׁ פְּאַת זָקָן אָז טֶרֶם תַּעַל – עָלָה מִכְּבָר אֵזוֹב דּוֹרוֹת. מֻטּוֹת כְּנָפַיִם מְלֹא רָחְבּוֹ, מִדֹּפֶן הַמָּבוֹךְ שֶׁבּוֹ קוֹדֵחַ כַּנְפֵי עֲטַלֵּף עוֹקֵר הָעוֹף. אֵין זֶה חֹק הַסַּחַר הַקַּר, עִנְיַן הַתְּמוּרָה הַנֶּחֱשֶׁבֶת. יְצָרָיו רֶשֶׁת כְּמוֹ אוֹיֶבֶת מֵפְּנִימוֹ נִזְרֵית לְרַגְלָיו. זֶה הַכֶּסֶל, אַשָּׁף מִנְּבָכָיו, חוֹשֵׁב מֶחְדָּלָיו לְמַעֲשִׂים. 1977? אוד מן המים אוֹר מְקַשְּׁרֵנוּ אֶל גַּלַקְסִיּוֹת כֻּלָּן עוֹבֵר בָּנוּ וּבָהֵן חוֹרֵז אַחְדוּת. לַהֲפֹךְ אֶת הַיֵּאוּשׁ נָזִיל מִתְפַּשֵּׁט לְדֶלֶק מוּצָק שֶׁאֱלֵי כּוֹכְבֵי רֹחַק יִשָּׂא אוֹתָנוּ מִכָּאן בְּאַהֲבָה רַבָּה סְגוּפָה חוֹתֶרֶת צְרוּפָה שְׁבִיט אֵשׁ. כָּך-בְּעֵרֶךְ אָמַר אַיְנְשְׁטֵין: לְבַלּוֹת אֶת שְׁאֵרִית יָמַי רוֹצֶה אֲנִי לַחְשֹׁב עַל הָאוֹר. אִמִּי, אִמִּי – גַּם אֲנִי! (לַמְרוֹת שֶׁעֲדַיִן בְּגִילִי מִתְבַּלְבֵּל בְּאַרְבַּע פְּעֻלּוֹת חֶשְׁבּוֹן פְּשׁוּטוֹת). מוּסִיקָה לְבַדָּהּ יְכוֹלָה לְהַצִּילֵנוּ, וְיֵשׁ וַאֲנִי גּוֹרֵס: רַק שֶׁקֶט יָכוֹל. מְסִירוּת נֶפֶשׁ הִיא חֲסֵרָה לָנוֹ פֹּה, כִּי מַה יָּמִיר אֶת בְּשָׂרֵנוּ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁלַל מִיצִים נוֹזְלִים עֲכוּרֵי מַרְאֶה חֶלְקֵי פְּנִים כְּעוּרִים דּוֹחִים לְמַגַּע. סוֹד הַמְּאֹד יָשִׂים מַיִם לְיֵין אֱלֹהִים (גּוּפֵנוּ אִי קָטֹן מַבּוּל מַיִם סְבִיבוֹ) זִיו הַפָּנִים הַחוּצָה כַּאֲשֶׁר בִּפְנִים פְּתִילָה לְשַׁלְהֶבֶת נוֹתֶנֶת לָנוּ אוֹר בּוֹרֵא יוֹם מְדֻבָּר בָּנוּ לְכוּלֵי בּוֹ. 1982?

צל מוכל        חולף נִפעם        מסכות       רבותי המושבעים       קמפוס בערפל       למראשותיו       אבא מאמץ       קבורת יעקב דודי       אימא, האם אני נשמע היטב?       שלוליות אור       מכונת זמן       אוסטנדה, 1980       צריבת הסרפד       בגידת הברברים       קנטאורים       אין לשוב, זה ברור       אודליסק הלבנט       עיר הזמיר       עשב שוטה       לייבש עגבניות בקייץ       התרת קשרים       אין עובדות, יש תודעה בוררת       גופים שואלים עיני רוח       עולה חדשה       מסע       גירושין       שירים לקרוא בחוף געש       מצוקי כורכר       קסם הים       נוקטורן       שעה ראשונה במשרד       טווס       יונה       אוד מן המים