Nivut begvaot goral

ניווט בגבעות גורל שירים שלמה אביו הוצאת קשב לשירה תשס"ז, 2007 אודות ניווט בגבעות גורל פורש בפני הקורא שתי עלילות מקבילות. האחת מתרחשת במרחב הישראלי: בקיבוץ, בערי הארץ ובאתריה, לחוף הים התיכון. כאן ממלאים תפקיד ראשי זיכרונות מהמולדת, דמויות המשפחה מכל הדורות, מצבי מצוקה ואושר הקשורים בנוף המקומי. השנייה משתמשת בגבעות גורל במובן הסמלי - ניווט בנתיבי החיים, על פני תבל רבה, בין אהבות ואכזבות, מחוזות מלאי יפעה וחרדה. זהו חיפוש אחר שייכות למקומות ולזמנים שקיימים במקביל למקומו ולזמנו של המשורר. המצפן שעל העטיפה מצביע ארבע פעמים בכיוון צפון וכמו אומר - "בין גבעות גורל קל מאוד לאבד את הצפון" (הוצאת קשב). על הספר בניגוד ל"רוקי מרציאנו" המורכב ממבחר שירים מספרים קודמים וחדשים, "ניווט בגבעות גורל" – כולו שירים שלא ראו אור בספרים אחרים בתוספת שירים חדשים רבים. אין אני ממציא כותרים, רק "מוצא" ומאמץ מציאות לשוניות ואחרות. גם כותר ספר זה באה לי מהמוכן: בתמרוני צה"ל בקיץ 1988 עשיתי כתצפיתן ניווטים רכובים (על ג'יפים) בגבעות גורל שבין באר שבע לחברון – חוויה הזכורה לי לטוב, שאני נוצרה בגעגועים. אכן, אהבתי אז את המילואים, שעיקרם היו שהיות של חודש בשנה, פחות או יותר, בנופי מדבר יהודה, ים המלח ולאורך הירדן. קשתה עלי הפרדה מהם כאשר "מסיבות גיל", שחררוני ב1992-93. תהליך התקרבותי והשתלבותי ההדרגתית בקבוצת המשוררים "סביב הוצאת קשב" קיבלה תאוצה נוספת עם העבודה על האנתולוגיה השנייה ששירי ז'ואן מרגריט בתרגומי. גם הקונצפט של טיב האנתולוגיה הזאת עבר שינויים אף הוא ומספרון צנום טפח והיה לספר שעמודיו, יחד עם תצלומי משפחת המשורר – יגיעו למשהו כמו 120. בנוסף נדחתה הופעתו מ 2007 ל 2008. כיוון שתאריך הופעתה "נדחה" הרגיש, רפי וייכרו, העורך, על פי מדיניות הפקת הספרים וסדר הדפסתם, רפי, להקדים את פרסום "ניווט בגבעות גורל" שאמור היה להופיע ב 2008. כמובן, שקפצתי על המציאה והסכמתי. אפשר לומר שספר זה, מכל הספרים שכתבתי ופרסמתי עד כה, זכה, בשל סיבות שרק בחלקן תלויות בי - ל"הריון מקוצר" במיוחד ואינטנסיבי מאין כמוהו. מה שבהוצאות רגילות נמשך שנתיים ולעתים יותר – נדחס כאן, למזלי הטוב, לחודשים ספורים. מנסיוני האישי אני יודע שיש קשר הדוק וישר בין אפשרויות הפרסום והחשיפה של המשורר לבין חיוניות והתחדשות תהליך הנביעה היוצרת. אשתמש במונח הלקוח מעבודתי ארוכת השנים במטע: כיסוח העשבייה המתפרצת חדשות לבקרים הוא תהליך ארוך, יקר ומתיש. אפשר לחסוך הרבה על ידי הקדמת תרופה למכה, כלומר, ריסוס האדמה בחומרים "מונעי נביטה". לא רק שהעשבייה לא תמהר לנבוט, כי אם גם זו שתנבוט בכל זאת – תהיה חיוורת ומדובללת למדי. בסביבת אנושיות מסוימות שאני מכיר, ולא אפרט אותן כאן, כמעט אין צורך לכסח את האמנים בתוכן, די שהן מתרססות מאליהן בחומרים מונעי נביטה. כתוצאה מכך, צצים בתוכן מעט אמנים ואלה השורדים איכשהו - מעיין נביעתם נדלח ואנמי. מציאות מדאיבת לב זו, כמתואר לעיל, אינה "מכת טבע" שיש להרכין ראש ולהסכין אליה. חברה המשדרת לאמנים "הזמנה חברתית", התקבלות ועידוד, אמנם אינה יכולה להפוך לאמנים את מי שאינם, אולם יש לאל ידה להמריץ ולהאיץ את הנביעה האמנותית שכבר קיימת. ידידי, ד"ר אבי אלקיים, כבר העיר לי שבעיניו "ניווט בגבעות גורל" עולה בחיוניותו ו"בשלותו" על ספרי הקודמים. הסכמתי איתו, שכן, תוך כדי כתיבתו ואיסוף שיריו העזתי לטפל בנושאים (כגון, לבטי התבגרותי המינית, הכשל לקיים זוגיות בת קיימא וכו') ובצורות (כגון, השיר-הסיפורי האוטוביוגרפי- כביכול) שהיו, בשבילי, בבחינת חידושים נחוצים והכרחיים. ניתן לרכוש את הספר בהנחה באתר קשב לשירה. כל ימי אשנה מקומי[1] א אִישׁ מִגֶּזַע מְהַגְרִים. עָרֵי עוֹלָם עַד גָּדוֹת עוֹלוֹת עֲקוּרֵי אָדָם. לְהוֹצִיא אֶת יָמַי בְּקִרְבָּם – בַּאֲשֶׁר אָגוּר, בְּכָל אֲשֶׁר אֶתְנַסֶּה. דּוֹמֶה, עַד סוֹפִי לֹא אֶבְגֹּד בִּמְכוֹרָה חוֹרֶגֶת. זֶכֶר עוֹל אֶשָּׂא. יְלִיד בֵּיתְךָ אֲנִי, אֲדוֹן נְדוֹד. ב תָּר וּמְחַזֵּר אַחַר הַנַּחַת בְּשֶׁטַח עוֹיֵן אֲנִי נָע. גַּן אֶתְנַחֵם בּוֹ אוֹחִיל – אַךְ בְּדוֹד בִּלְתִּי נִמְנָע. כָּל יָמַי אֲשַׁנֶּה מְקוֹמִי, מוֹצָא-מָבוֹא אֶרֶץ פַּחַד. אֵינִי זוֹכֵר מֵאַיִן אָנֹכִי. 11.7.1983 קרוב מדי לטרויה, נולדתי[2] מְאֻחָר מִדַּי מָרַד לָאוּקוּאוֹן מִכְּדֵי לְהוֹשִׁיעַ אֶת טְרוֹיָה, שֶׁהָאֵלִים עַצְמָם קָשְׁרוּ נֶגְדָּהּ. וְנִתְעַלֵּם מֵהַנְּחָשִׁים הַמִּשְׁתַּלְחִים, וְנִתְעַלֵּם מֵהָעַיִט שֶׁעַל הַפְּגָרִים, שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ הַנְּבֵלוֹת לִמְשֹׁךְ - וְלֹא זֶה עִקָּרוֹ שֶׁלַסִּפּוּר. מִמִּגְדַּל הַמַּיִם לַיָּם מַשְׁקִיף אֲנִי לְעִתּוֹת שְׁקִיעָה, וּמַרְגִּישׁ נְחָמָה, לָאו דַּוְקָא אֱנוֹשִׁית, וְחָשׁ בְּמַשַּׂב יֹפִי נָכְרִי נוֹגֵעַ בָּעַגְמוּמִית הַמִּשְׁתַּלְשֶׁלֶת שֶׁמַּפְרִישׁ הַחִלָּזוֹן: תּוֹרַת אֵם וּמוּסַר אָב, אֲבוֹי, וְרוֹדָנוּת אַסְיָה הַקַּדְמוֹנִית, וּמוֹרִים שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם לְשַׁחְרֵר, וּבָחֲרוּ לְשָׁרֵת אֶת הַשִּׁלְטוֹנוֹת. וַאֲנִי, שֶׁאֶת סוּס הָעֵץ הַגּוֹרָלִי גָרַרְתִּי לְבֵין הַחוֹמוֹת, בְּמוֹ יָדַי. 15.7.1996 גירוש מהחמאם התורכי כַּנִּרְאֶה, סָמוּךְ לַכְּנִיסָה לְכִתָּה אָלֶף נָפַל הַפּוּר. זוֹכֵר שֶׁהַיָזְמָה הָיְתָה שֶׁל דּוֹדָה מִרְיָם, אָחוֹת בְּכִירָה שֶׁל אִמִּי, שֶׁאִישׁ לֹא הִמְרָה אֶת פִּיהָ. נִגְזַר עָלַי לֹא לְהִתְלַוּוֹת לִנְשׁוֹת הַבַּיִת, וְאָכֵן, נִגְרַרְתִּי עִם אָבִי וְדוֹדִי. פַּעַם אַחַת הִסְפִּיקָה לִי: עֵדֶר הַגְּבָרִים הַשְּׂעִירִים כְּקוֹפִים הִבְהִילָנִי. הַפְּשָׁרָה הָיְתָה שֶׁלִּכְבוֹד הַשַּׁבָּתוֹת רָחֲצוּ אוֹתִי נִצָּב בַּפַּיְלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבֵּין כּוּךְ בֵּית הַשִּׁמּוּשׁ, שֶׁבּוֹ שָׁרְצוּ בַּלַּיְלָה עַכְבְּרוֹשֵׁי עֲנָק לְמִשְׁטָח מְצֻפֶּה פַּח קַר שֶׁל פְּרִימוּסִים לְבִשּׁוּל. הֵיכָן הֵיכַל הַשַּׁיִשׁ, רַהֲטֵי הַמַּיִם הַחַמִּים, אִבְחַת סְנוּנִיּוֹת מֵעַל לְרָאשִׁים בִּמְרוֹמֵי כִּפָּה עֲטוּרַת חַלּוֹנוֹת צִבְעוֹנִיִּים עֵת עַל בָּמַת הַזָּעָה זָעִים גַּם נָעִים רִבּוֹא גְּבָעִים וְקִמּוּרִים נָשִׁיִּים, וְהֶבֶל הָאֵדִים אוֹפֵף-עוֹטֵף אֶת אוּלַם הַחַמִּים, וּנְקִישׁוֹת קַבְקַבִּים בַּפּוֹשְׁרִים, וְשֵׂעַר מִסְתַּרְקוֹת מִתְאַשֵּׁד בְּאוּלַם צוֹנְנִים רֶגַע לִפְנֵי צֵאתָן, כִּכְרוֹת לֶחֶם חַמּוֹת יוֹרְדוֹת בַּעֲצַלְתַּיִם לְיָדִי בַּמַּדְרְגוֹת שַׁיִשׁ יָפוֹת. בְּלֹא הַתְרָעָה עָלָה הַכּוֹרֵת עַל הַכֹּל וּלְתָמִיד. זוּלַת  בְּחֶזְיוֹנוֹת בִּדְיוֹן מְשֻׁלְּחֵי רֶסֶן, הַבְלֵי לֵילוֹת טְרוּפֵי שֵׁנָה, הָרְחוֹקִים מִקִּיּוּמִי, הָאַפְרוּרִי וְהַצָּחִיחַ, עַד לַעַג מַר וְעַד חֶמְלָה. מות המיילדת                                         * "לָה קוֹמַדְרֶה בְ'יֶינֶה                                                    טְריסְטֶה אִי אָבָּאטִידָה"                                                     (שיר עם) לְבָנָה יוֹקֶדֶת קֹר, אֵשׁ רָעָה בֵּין חֲלָצֶיהָ. קֶסֶם פָנָס, שֹׁבֶל אוֹר - פֶּרֶךְ דֶּרֶךְ לְרַגְלֶיהָ. צֶלֶף גֶּשֶׁם וּדְכִי רוּחַ, צַלְמָוֶת, לַיִל, זִלְעָפוֹת. וִיקְטוֹרְיָה זוֹ נוֹעַ תָּנוּעַ בִּסְבַךְ אֵלֶּה הַסִּמְטוֹת. לָתֵת חַיִּים מִתְגַּבֶּרֶת לָה קוֹמַדְרֶה זֶה דּוֹרוֹת, וְצֵל רָץ עִם מְיַלֶּדֶת לְבֵית יוֹלֶדֶת וְיִלוֹד. לִילִית-יָרֵחַ לוֹהֶטֶת לַזְּקֵנָה לָשִׂים מִכְשׁוֹל: גֵּו מֻתָּשׁ, חֲסַר מַרְגֹעַ, עַל מִפְתָּן הִיא פֹּה תִּפֹּל. . אָפְסוּ יוֹלְדוֹת מִבָּתֵּי רֹבַע - עַל וִיקְטוֹרְיָה אֲנָחוֹת. גֶּשֶׁם לַילָה וּבְכִי רוּחַ בִּסְבַךְ אֵלֶּה הַסִּמְטוֹת. * "הנה באה המילדת   נעצבת ושחוחה" (לאדינו) 28.9.1989 אי, ים סביב אֵיךְ מַתִּי מִכְּבָר לִהְיוֹת חֲצִי- אִי! בְּסַלְעֵי מָגוֹר לִסְגֹּר בּוֹר מֵצָר, וּלְשׁוֹן-יָם לְהַפִּיל עַל לְשׁוֹן-יָם; בְּעָגְמָה גַּם בְּשֶׁבֶר נוֹאָשׁ לְמוֹטֵט עוֹקֵר, וּלְמַטָּה! אֵילוּ נִבְכֵי נֵכֶר בֵּינִי לִבְנֵי מִשְׁפַּחַת קְרוֹבַי – אִי, יָם סָבִיב, מֵאִי. הַיָּבְשָׁה הַיָּד הַנִּקְרַעַת לְגֶשֶׁר, וְרָפָה הַקּוֹל בְּהִטָּרְפוֹ הֶפְקֵר? לְבַדָּן מֶרְחָק אוֹמְדוֹת עֵינַי, הֲרֵי זֶה כֹּחָן, דֶּרֶךְ מִשְׁקֶפֶת בְּיַד תַּצְפִּיתָן קַדְמַת אוֹיֵב. יַמִּים בָּלְעוּ הָרִים עָמֹק בָּלוֹעַ. הַמַּיִם מַתְוִים טַבְּעוֹת-מַעְגָּל תָּו-טוֹטֶפֶת-קַיִן, וּכְמוֹ אֵין דַּי בָּזֶה, מָלֵא שָׁב יָם יִנְהֹם. נַפְשִׁי, יוֹנָה רַק אַתְּ וּתְהוֹם. בלי להניד עפעף בְּאַחַת מִשִּׂיחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַסְּפוּרוֹת הַעַזְתִּי לִשְׁאֹל אִם לִפְנֵי אִמָּא הָיְתָה לוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת. "תָּמִיד הָיָה אֵיזֶה מְבֻגָּר, דּוֹד אוֹ שָׁכֵן חָבִיב, שֶׁהִזְמִין אוֹתְךָ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ לְאַחַד מִבָּתֵּי הַזּוֹנוֹת מֵעֵבֶר לִמְסִלַּת הַבַּרְזֶל..." פָּתַח לְאַלְּפֵנִי דַּעַת. " אַבָּא, הִתְכַּוַּנְתִי לְבָחוּרָה נוֹרְמָלִית, לֹא לַדָּבָר הַזֶּה.." "אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְמַה שֶּׁפֹּה קוֹרְאִים חֲבֵרָה? אֶצְלֵנוּ לֹא הָיוּ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה... אֲבָל פַּעַם, מִפֹּה לְשָׁם, עָלָה בְּיָדִי לְתַחְבֵּל מִישֶׁהִי... שְׁמָהּ הָיָה מָטִילְדָּה, אִם זִכְרוֹנִי אֵינוֹ מַטְעֵנִי... עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁם, אַתָּה יוֹדֵעַ, אַף אֶחָד לֹא עוֹבֵר..." "בֶּטַח אָהֲבָה אוֹתְךָ, וְלִי הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת שֶׁתִּהְיֶה אִמָּא אַחֶרֶת", הִרְשֵׁיתִי לְעַצְמִי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ: "שֶׁאֲנִי אֶתְחַתֵּן עִם אַחַת לֹא-בְּתוּלָה?!" דָּחָה אֶת הָרַעֲיוֹן הַבִּלְתִּי מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת. "וְלֹא פָּגַשְׁתָּ אוֹתָהּ יוֹתֵר?" נִטְפַּלְתִּי לַנּוֹשֵׂא הַמְפֻלְפָּל, "מַה עָלָה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל הַמָּטִילְדָּה הַזֹּאת?" "וַדַּאי שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כָּל סִכּוּי עִם יְהוּדִי" נִסָּה לְחַלְּצֵנִי מֵחֹסֶר הַהֲבָנָה שֶׁהִסְתַּבַּכְתִּי בּוֹ. "... אֲבָל אַחַר כָּךְ נִתְקַלְתִּי בָּהּ. שׁוֹטַטְתִּי כְּרוֹכֵל סִדְקִית בִּשְׁכוּנוֹתֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר בְּאַחַת הַסִּמְטוֹת הָעֲזוּבוֹת אִשָּׁה לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים וְעוֹטָה רְעָלָה קָפְאָה בְּאֹפֶן מוּזָר בְּעָבְרִי לְיָדָהּ: "זֶה אַתָּה, אַבְרָם?" נִפְלְטוּ מִלִּים מִִי רוּחַ הָרְפָאִים. "זִהִיתִיהָ עַל פִּי עֵינֶיהָ הַפְּעוּרוֹת וְנִבְהַלְתִּי. הָרְעָלָה כִּסְּתָה עַל הַיֶּתֶר. הָיָה עָלַי לְהִתְעַשֶּׁת וְלַעֲקֹר חִישׁ עִם שְׁנֵי סַלַּי הַכְּבֵדִים שֶׁכְּמוֹ שָׁקְלוּ פִּתְאֹם יוֹתֵר". "וְלֹא אָמַרְתָּ לָהּ, לְכָל הַפָּחוֹת, אֵיזוֹ מִלָּה?" זֶה בֶּאֱמֶת הָיָה קְצָת מְחֻצָּף כָּכָה לְדַבֵּר אֶל אַבָּא.  "הִשְׁתָּגַעְתָּ? רוֹכֵל יְהוּדִי שֶׁיִּסְתּוֹדֵד עִם מוּסְלְמִית וְעוֹד בָּרֹבָע שֶׁלָּהֶם? עַל פָּחוֹת מִזֶּה הָיוּ שׁוֹחֲטִים אוֹתִי בְּלִי לְהָנִיד עַפְעָף!" לבואינוס איירס וחזרה סָבִי שַׁבְּתַי פֶּסַח, אֲבִי אִמִּי – צַר לִי שֶׁכֹּה מְעַט אֲנִי יוֹדֵעַ עָלָיו... מִן הַדִּין הָיָה שֶׁאֵדַע יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁאֵין נֶפֶשׁ חַיָּה הַזּוֹכֶרֶת אוֹתוֹ... אֲבָל שָׁמַעְתִּי שֶׁהִרְחִיק עִם אוֹ בְּעִקְּבוֹת יְהוּדָה אָחִיו עַד לַמַּעֲרָב, שׁוֹחֵר עַפְרוֹת כֶּסֶף בְּאַרְגֶּנְטִינָה, אוּלַי מִכְרֵה זָהָב בְּפָּרַגְוַאי. אֶת הַהַפְלָגָה פָּרַע בְּהַאֲבָסַת פֶּחַם לַבְּלוּעָה שֶׁל אֳנִיַּת קִיטוֹר. בְּהַגִּיעוֹ הִתְעַנָּה בִּנְהַר לָה פְּלָטָה בַּעֲבוֹדוֹת יָאוֹת לַאֲסִירֵי עוֹלָם, וְאִם לֹא דַּי בְּכָךְ, הֵצִיף הַנָּהָר אֶת הַגָּדוֹת. רַק בְּעוֹר שִׁנָּיו נִמְלַט: "נִי בּוּאֵינוֹס אַיְרֵס, נִי מָלוֹס אַיְרֵס! לֹא מִדֻּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ עִיר בּוֹגֵדָה", אָרַר בְּלֵב מַר וְחָזַר לְאִיזְמִיר עִירוֹ אֶבְיוֹן וְעֶרְיָה. אֶלָּא שֶׁפֹּה צִפְּתָה לוֹ הַפְתָּעָה: מִלְחֶמֶת-בַּלְקָן-מִי-יוֹדֵעַ-אֵיזוֹ. לְשֵׁשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת נִגְרַר לְשֵׁרוּת הַסֻּלְטָן בְּהַרְרֵי מַאְפֵּלְיָה, בְּעוֹד וִידָה רַעְיָתוֹ, מוֹדִיסְטָה מְפֻנֶּקֶת תּוֹפֶרֶת רַק לְפִי חוֹבְרוֹת אָפְנָה צָרְפָתִיּוֹת, מִתְנַשֵּׂאית עַל קוּזִינְדֵּרוֹת מְפַגְּרוֹת הַתּוֹפְרוֹת שַׁרְוָלִים תּוּרְכִּיִּים, נֶאֱלֶצֶת בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הַהִיא לְהַחֲיוֹת אֶת גּוּרֶיהָ מִמַּפַּל יְרָקוֹת רְקוּבִים מִרְמַס דּוּכְנֵי מִמְכָּר. אֶת קְלָרָה הַפְּעוּטָה, אִמִּי לֶעָתִיד, הִפְקִידָה בִּידֵי עוֹבֵד מְסִלַּת בַּרְזֶל מוּסְלְמִי שֶׁהִבְטִיחַ לְהַאֲכִילָהּ. בְּתֹם הַקְּרָבוֹת מָצְאָה בְּנֵס אֶת דַּרְכָּהּ לְבֵיתָהּ, תּוּרְכִּית רְהוּטָה, כַּפְרִית מְגֻשֶּׁמֶת שְׁזוּפָה. לֹא לִי הַקָּטָן לִשְׁפֹּט דַּרְכֵי עוֹלָם אַךְ יֵשׁ שֶֹגַּם לֵב עַכְבָּר בּוֹ יֶחְמַר: "אֵלִי, מָה אַדִּיר אַתָּה עַל עֲלוּבִים לְפוֹרֵר עֲלֵיהֶם אֶת עוֹלָמָם. אוֹמְרִים שֶׁאַתָּה כָּל יָכוֹל... וּבָגַדְתָּ וְהִפְקַרְתָּ כְּאַחֲרוֹן הָאָדָם" סרט בעסרי סינמה[3] אָבִי, בֶּן הַתִּשְׁעִים, כְּמוֹ תָּפוּס בְּשַׂרְעַפָּיו וּכְלֹא מַאֲמִין, מִלְמֵל: הַחַיִּים הֵם הַצָּגָה יוֹמִית בְּעַסְרִי סִינֶמָה. פֶּלֶא שֶׁאַתָּה זוֹכֵר אֶת הַקּוֹלְנֹעַ בִּרְחוֹב אֶרְגָּט בַּזָּאר, הֲרֵי רַק יֶלֶד 'תַּלְמוּד תּוֹרָה' בָּאתָ לְיִשְׂרָאֵל. הַצָּגָה יוֹמִית, שְׁנֵי סְרָטִים בְּכַרְטִיס אֶחַד. אַתָּה מַגִּיעַ מֵהַשֶּׁמֶשׁ, אַתָּה עִוֵּר גָּמוּר. לוֹקֵחַ זְמָן לְהִתְיָשֵׁב, לְהִתְאוֹשֵׁשׁ בַּחֹשֶׁךְ: צַ'רְלִי צַ'פְּלִין, צִ'יקָגוֹ, מִרְדַּף מְכוֹנִיּוֹת וְלוֹרֶל-הַארְדִי, לָמוּת מֵהֶם מִצְּחוֹק. פִּתְאֹם בָּא הַסִּיּוּם, וְעִם כֻּלָּם נִרְמָס נִדְחָף לַחוּץ, וְאָז סַנְוֵרִים, וּפֶתַע - אוֹר גָּדוֹל. 22.7.00, ולנסיה, ונצואלה אבי, חיים-אוגלו-אברם כָּל אֵימַת שֶׁיָּרַדְתִּי מֵהָהָר לַמַּעְיָן לְמַלֵּא אֶת מֵימִיָּתִי נָהַגְתִּי לְהַכְרִיז: "תְּמוּרַת טָאהִין –מֵימִיָּה מְלֵאָה!" הִתְגַּלְגַּלְתִּי לַגַּיְא. לֹא הָיָה קַל לַעֲלוֹת עֲטוּר מֵימִיּוֹת מַתֶּכֶת מִצְטַלְצְלוֹת. "תְּמוּרַת תַּשְׁלוּם גַּם אֶת שְׁמִירַתְךָ אֶשְׁמֹר!" יוֹתֵר מִטּוֹרְפִּיל מִתְנַשֵּׂא אֶחָד הֶעְדִּיפוּ לְשַלֵּם לָנוּ פְּרוּטוֹת וְלֹא לִקְפֹּא בַּשְּׁמִירָה בַּכְּפוֹר הַקַּוְקָזִי. נְשׁוֹתֵינוּ כּוֹבְסוֹת לִנְשׁוֹתֵיהֶם וַאֲנוּ תָּמִיד הָיִינוּ הַמְשַׁרְתִּים שֶׁל עֲשִׁירֵינוּ וּכְמִתְנַכְּרִים כִּנּוּנוּ: "הַזֶּבֶל שֶׁלָּנוּ". יוֹרְדִים הָיוּ לְחֻפְשָׁה לָעִיר אִיזְמִיר, שָֹבִים לָהָר עֲמוּסֵי צֵידָה וּמְצַלְצְלִים. בְּצֵאתִי הַבַּיְתָה בַּחֻפְשׁוֹת הַנְּדִירוֹת בִּקְרוֹן רַכֶּבֶת בְּהֵמוֹת עָשִׂיתִי לֵילוֹת נִים-לֹא-נִים שָׁעוּן עַל שָׂק לֶחֶם יָקָר וּצְרוֹר פְּרוּטוֹת שֶׁחָסַכְתִּי בִּשְׁבִילְכֶם: אִמְּכֶם הַמְרוּטָה חִיְּתָה אֶתְכֶם בָּרָעָב. לַעֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ שֶׁל הַגַּיְרִי מֻסְלִים קָרְאוּ בִּלְשׁוֹן הַתַּרְמִית שֵׁרוּת צְבָאִי, לְמַסְעוֹת הַהַתָּשָׁה בִּנְעָלַיִם הַקְּרוּעוֹת, לַשִּׁלְשׁוּלִים, לַמַּגֵּפוֹת, לְמַכּוֹת הַקְּצִינִים וּלְיֶתֶר הַהַשְׁפָּלוֹת. לֹא הָיָה זֶה סוֹד: אִישׁ לֹא הִבְטִיחַ בִּמְפֹרָשׁ לְהָשִׁיב חַיִּים אֶת הָעוֹלִים לְהָרֵי כֻּרְדִּיסְתָן הָאֲרוּרִים. "אברהם בן חיים" בפי התורכים. "חוק שמות המשפחה" נחקק שנים לפני כן, אך יישומו בצבא ארך זמן. Tahin (תורכית), מנה יומית, כיכר לחם קטנה שקיבלו החיילים בצבא. Torpil טורפדו, ובסלנג: עשיר יהודי שהעדיף לשלם לחייל עני שישמור במקומו, שייכבס את בגדיו וכי"ב. Gayri muslim, "בלתי מוסלמים", יחידות מיוחדות לבני המיעוטים במלחמת העולם השנייה, שגויסו לעבודת כפייה וניתנו להן מדים מיוחדים ויחס משפיל במוצהר. למותר לציין, שתרכיה היתה... "רפובליקה חילונית". במלחמת העולם הראשונה מסגרת צבאית דומה שימשה כאמצעי להרחקת בגברים הארמנים הכשירים ולחיסולם בנפרד מיתר האוכלוסייה. מאגנה הילאס[4] עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵיהֶם כֹּה קָרוֹב לְשַׁעֲרֵי בִּיזַאנְט, לְאָיָה סוֹפִיָּה, רַכַּת הַכִּפּוֹת, מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ לְשֶׁעָבַר, וְעִיר מְלוּכַת קוֹנְסְטַנְטִין - חֲלוֹם בְּהֶשֵּׂג הַיָּד! הוֹ, חֲזוֹן מַאגְנָה הֵילָאס, עֲטֶרֶת גְּאוֹן יָוָן! אֲנִי, שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע שְׂפָתָם, שֶׁאֵינִי נִמְנֶה עַל עַמָּם, שֶׁנּוֹלַדְתִּי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבַע עֶשְׂרֶה לַסְּפִירָה, לְחֻרְבָּנָם - זוֹכֵרְנִי מַשֶּׁהוּ מִשּׁירֵי הַקְּרָב הַגְּאֵיוֹנִים שֶׁלָּהֶם... הוֹ, חֲזוֹן מַאגְנָה הֵילָאס, עֲטֶרֶת גְּאוֹן יָוָן! אֵיכָה אָדְמוּ מֵימֵי נְמַל סְמִירְנָה מִדַּם נַעֲרֵיהֶם, מִבְחַר בַּחוּרֵיהֶם סָחֲפוּ אֲפִיקֵי אַנַטוֹלִיָּה סָחוֹף. אָבְדָה סַרְדֵּס לָעַד, מַגְנְסִיָּה, אֶפֶּסוּס וּפֶרגָּמוֹן. הוֹ, סִיּוּט מַאגְנָה הֵילָאס, וְשֶׁבֶר גְּאוֹן יָוָן! 2.10.1986 אם הפנינה[5] רָצוּץ, אֲחַר הָעֲבוֹדָה, שָׂרוּעַ בַּחֶדֶר הַצּוֹלֵל אָט אֶל אַפְלוּלִית שְׁקִיעָה. בְּלֹא אַתְרָעָה, חַד מְאֹד וּפִתְאוֹמִי נִנְעַץ מַבָּט בְּגַבִּי מֵאֲחוֹר, וְהַדְמוּת, צֵל מִתְעַבֶּה, אֲפַרְפָּר, גְּלִימַת עָשָׁן. רַק צַעַד מֵהַמִּיטָה, חֲשׂוּף לַכֹּל וּמְשֻׁתָּק אֵימָה, (הַכֹּל בְּהֶרֶף עַיִן), נִסִּיתִי לְהַנִּיעַ יָד, וְלֹא יָכֹלְתִּי אֲפִלּוּ לְהֵיְשִׁיר לְעֶבְרָהּ מַבָּט: זֹאת אִמָּא, יָדַעְתִּי, אֶל נָכוֹן. אַחַר מוֹתָהּ, שֶׁלֹּא כְּאַבָּא, בִּקּוּרֶיהָ נְדִירִים הָיוּ וְהִנָּם. נָכוֹן, אֵינִי מְבַקֶּרֶת תְּכוּפוֹת. הוּא, בְּחַיָּיו כְּמוֹ גַּם לְאַחַר מוֹתוֹ, כָּבַשׁ אֶת לִבְּכֶם תָּמִיד: חִנְחוּנֵי בְּרָכוֹת... רוֹכֵל גַּלַנְטֶרִיָּה,... סִדְקִית זוֹלָה, הָיְתָה מַרְכֻּלְתּוֹ. לִקְרַאתְכֶם כִּרְכֵּר, מַפְגִּין אַהֲבָתוֹ, יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כִּבְיָכוֹל.  מַבָּטָהּ נָזַף וַאֲנִי, לָכוּד, הִקְשָׁבְתִּי. אַט נָפוֹג הַפַּחַד וְנֶעְלַם: הֲרֵי אֵין גּוֹרֵם, בַּזֶּה אוֹ בַּבָּא, שֶׁיַּצְלִיחַ לִשְׁלֹחַ אִמָּא עַל מְנַת לְהַזִּיק לִבְנָהּ. לַשַּׁוְא נִבְהַלְתִּי. הֲרֵי בִּקּוּר יְדִידוּת הוּא, וְאָמְנָם, לְהוֹכַחַת עָצְמַת אַהֲבָתָהּ, שֶׁאֵינָה נוֹפֶלֶת, חָלִילָה, מִזּוֹ שֶׁלּוֹ - עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ נָח שַׁי נָדִיר בֶּאֱמֶת. אִמִּי, שֶׁעַל גַּבָּהּ הִבְרִיחָה מֵעֵין הַמִּשְׁטָרָה הַתּוּרְכִּית שַׂקֵּי לֶחֶם בַּמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, בִּמְחִיר הַסִּכּוּן הוֹאִילוּ לְהוֹסִיף חֲצִי כִּכָּר לִמְנַת לַחְמָהּ הַזְּעוּמָה, לְהַחֲיוֹת אֶת גּוּרֶיהָ... (אַבָּא נִלְקַח לִסְלִילַת דְּרָכִים בְּהָרֵי הַקַּוְקָז, קָרְאוּ לְזֶה, בִּלְשׁוֹן סַגִּי נָהוֹר, שֵׁרוּת צְבָאִי). אִמָּא, מִן הַמַּעֲמָקִים שֶׁל עוֹלַם הַדְּמָמָה הֶעֶלְתָה עֲבוּרִי צֶדֶף בָּהִיר, דַּר, הַמֻּכָּר גַּם כְּאֵם הַפְּנִינָה. בְּשׁוּבִי לְחוּשַׁי וְיָכֹלְתִּי לָנוּעַ, כְּבָר לֹא נִצְבָה עַל הַסַּף, כַּמּוּבָן, אַךְ, קוֹדֵחַ, כִּכְפוּי שֵׁד, תַּרְתִּי נוֹאָשׁ אַחַר הַשַּׁי. 5.7.2000‏ אווה גרדנר,אשה יפה לְהִוָּלֵד לְאוֹתָהּ אֵם לֹא עוֹשֶׂה לְאַחִים גְּבָרִים שֶׁהַמִּקְרִים וְהַמָּקוֹם מַרְחִיקִים. אֵינִי זוֹכֵר מָה וְאִם הָיוּ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת, אֲבָל טִינָה וְנִכּוּר הֶעֱמִיקוּ לְהִתְחַפֵּר. מֵהַנּוֹף הַצָּחִיחַ יֵשׁ שֶׁמֵּגִיחַ מִין זִכָּרוֹן, צֵל שִׂיחָה (הַאָמְנָם?) בַּת חֲצִי מֵאָה: חַיִּים אָחִי מוּל צִלּוּם שֶׁל אֶוָה גַּרְדְּנֵר אוֹדָלִיסְק שְׂרוּעָה מְהַמֶּמֶת כִּנְסִיכָה. וַאֲנִי יֶלֶד שֶׁבּוֹהֶה בַּשְּׁנַיִּם בְּהִתְיַחֲדָם. . "הִיא יָפָה עַד כְּאֵב", דִּמְדֵּם מְיֻחָם. אוּלַי אוֹתוֹ רֶגַע צָלַל בִּי עֹגֶן הָרַעֲיוֹן עַל יֹפִי וּכְאֵב אָחִים, תְּאוֹמֵי יַהֲלוֹם. כתונת הפסים רִיב יְרֻשָּׁה עַל בְּלוֹקוֹן מְעוֹרֵר חֶמְלָה בַּבְּלוֹקוֹנִים. בְּהִמַּכְרוֹ נִבְצַר מִמֶּנּוּ לְמַמֵּן מַדְרְגוֹת לְבִנְיָן חָדָשׁ. אוּלָם, פָּעַר תַּחַת רַגְלֵינוּ גַּרְמֵי מוֹרָדוֹת לֹא שִׁעַרְנוּ לְמַרְתֵּף רוּחוֹת אֵיבָה. לְרֶסֶס מֶלַח נָשַׁב מִיָּם מְכֹעָר שֶׁכִּרְסֵם מַעֲטֵה טִיחַ דַּל מֵעָלֵינוּ, אַחִים וְאַחֲיוֹת. עַכְבִישֵׁי בַּרְזֶל חָלוּד הֵגִיחוּ מִסַּרְקוֹפַג מִשְׁפָּחָה שֶׁהָיְתָה, סָבַרְנוּ לְתֻמֵּנוּ, יְהוּדִית וְאֵיתָנָה. "נִשְׂרֹף עָלֶיךָ אֶת הַבַּיִת", פָּרַץ מֵהַלֵּב זַעַם נָעוּל. "כָּל חַיֵּינוּ עָמַלְנוּ כִּנְמָלִים וְאָחִינוּ, צְרָצַר כִּנּוֹרוֹ מְנַסֵּר שִׁירִים מֵעַל הָעֵצִים וְהִנֵּה בָּא לְנַשְּׁלֵנוּ!" סדר הדברים[6] אַל תַּאֲשִׁים אֶת אָחִיךָ, יְלִיד אִמְּךָ, וְעַד אַחֲרוֹן יוֹדְעֶיךָ אוֹבֵד בְּמֶרְחָקָיו. דַּע, כֻּלָּם מֻזְנָחֶיךָ, כֻּלָּם נִבְגָּדֶיךָ, לְכֻלָּם דְּבָרִים קָשִּׁים כְּגִידִים נֶגְדְּךָ. אַתָּה, שֶׁכִּבְיָכוֹל צָבַרְתָּ נִסָּיוֹן (וְרוֹאִים - צָעִיר שׁוּב אֵינְךָ), רָאוּי הָיָה לְךָ לְהַסְכִּין מִכְּבָר לְסֵדֶר הַדְּבָרִים הַגּוֹרֵף אַף אוֹתְךָ. הַהִזְדַּקְּקוּת הַזּוֹ שֶׁיֵשׁ בָּהּ לְהַשְׁפִּיל: אֲפִלּוּ מִמַּכְשִׁיר הַטֶּלֵפוֹן הָעָלוּב הַזֶּה מְיַחֵל אַתָּה לְחוֹלֵל פְּלָאִים - טַבַּעַת חֶנֶק עֲקַלָּתוֹן לְנַתֵּק: אוּלַי אֵי מִי עַל דַּלְתְּךָ יִתְדַּפֵּק, יַפְתִּיעַ בְּבִקּוּר, יָסוּר לְסּוֹד שִׂיחַ... כֵּן, זֶה חוֹלֶה וְרָאוּי לְחֶמְלָה, וְעִם קֹרֶט הִתְאַכְזְרוּת - אַף מְגֹחָךְ. 16.7.96 שבי ודורה פַּעַם, בִּסְתַם שִׂיחָה, בְּבִקּוּר אַקְרַאי הִתְרִיסָה בְּפָנַי: "...וְזֶה לֹא נָכוֹן מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים... הַבָּנוֹת מִיָּוָן... דַּוְקָא הָיִינוּ יָפוֹת, הָיִינוּ הֲכִי יָפוֹת בַּלָאגֵר!" תַּפְנִית כֹּה חַדָּה... אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ לֹא הִתְבַּלְבַּלְתִּי: "דּוֹרָה, יָקִירָה, מֵעוֹלָם לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק, רַק עִוֵּר לֹא יַבְחִין בְּיָפְיֵךְ גַּם הַיּוֹם, בְּלִי עֵין הָרַע..." בִּשְׁבִילִי הָיָה זֶה מִבְחָן פֶּתַע, בָּרוּר שֶׁלֹּא הָיִיתִי מוּכָן, הֲרֵי דּוֹרָה וְשַׂבִּי בַּעֲלָה, זוּג סָלוֹנִיקָאִים חֲשׂוּכֵי יְלָדִים, שְׁכֵנִים שֶׁל אָחוֹתִי בִּרְחוֹב סָלָמֶה מְפֻיָּח וַחֲסַר יָקְרָה, גֶּרְמָנִים חֲסִידֵי-נִסּוּיִּים עִקְּרוּ אוֹתָם בַּמַּחֲנֶה הַנּוֹרָא... לוֹ הָיוּ חֲבֵרִים בִּרְחוֹב עֲלִיָּה וְסוֹפוֹ שֶׁנִּפְטַר מִסַּרְטָן, אוּלָם הִיא עָבְרָה לָגוּר בְּיָפוֹ, בְּבִנְיָן מְרֻבֵּה דַּיָּרִים חָיְתָה עֲלוּבָה עִם כֶּסֶף פִּצּוּיִים חָבוּי תַּחַת הַמִּזְרָן. לְבַסּוֹף נִפְטְרָה עֲרִירִית, מַמָּשׁ כְּמוֹ בְּזוֹרְבָּה הַיְּוָנִי בּוֹ שְׁכֵנוֹת שׁוֹדְדוֹת אֶת תְּכוּלַת הַדִּירָה שֶׁל בּוּבּוֹלִינָה, זוֹנָה צָרְפָתִיָּה שֶׁזָּקְנָה, וַאֲשֶׁר בְּעוֹדָהּ גּוֹסֶסֶת תּוֹלְשׁוֹת מִמֶּנָּה אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, עֲדַת צְבוֹעִים רְעֵבָה עַל גְּוִיָּה. עַל אָבִיקוֹ, בֵּן אָחוֹתִי, עַד מוֹתָם הִתְעַקְּשׁוּ שַׂבִּי וְדוֹרָה לְהִתְרַפֵּק, לְהַכְבִּיר מַתָּנוֹת... לְמוֹרַת רוּחָהּ שֶׁל אָחוֹתִי. Francisco de zurbaran עַד מְבוֹךְ הַמִּינוֹתָאוּר עָמֹק קוֹדַחַת אֶל דַּם קָרְבְּנוֹת בֵּן גַּם בַּת תַּעֲרֹג. נֶפֶשׁ קְרוּעָה וּמֻרְתַּחַת, גְּלִימַת דָּת נִגְרֶרֶת בְּמִסְדְּרוֹנוֹת טַחַב וּמַכְאוֹב. כַּמָּה יָגֵעַ אוֹר לְהַגִּיהַּ אֶת הַפָּנִים: קְלָף מִצְטַפֵּד בְּסִפְרִיּוֹת אוֹתוֹ מִנְזָר יָשַׁבְנוּ בְּמַרְתְּפוֹ אָז חֶבֶר "חוֹקְרִים" אֶת בְּשַׂר עַצְמֵנוּ עַל הַגַּלְגַּל לַעֲקֹד - רַחֲמִים נִמְלְטוּ סְנוּנִיּוֹת מְבֹהֲלוֹת תַּהֲלוּכוֹת הַדָּת בַּלַּיְלָה שֶׁל הָעֲטַלֵּף. אֲנִי, זוּרְבָארָאן, אִישׁ יְהוּדִי בּוֹכֶה הָיִיתִי שָׁם עֲרָפֵל גּוֹהֵר עַל הָאֲדָמָה. עַרְפִּיחַ נַפְשִׁי וּבִמְחִלּוֹתֶיהָ נֶצַח סְפָרַד עַל שְׁתֵּי פָּנֶיהָ, זֹהַר וְאַשְׁמָה. בַּמַּרְתְּפִים שִׁרְיוֹן הַקּוֹנְקִיסְטָאדוֹר מִתְפָּאֵר לוֹ, וְאֶרֶץ בְּרֶשֶׁת הַכְּנֵסִיּוֹת תְּפַרְפֵּר חַיִּים נִסְתָּרִים - וְלֹא מִמֶּנִּי. רָאוּי שֶׁאוֹסִיף שִׁיר עָלֶיךָ, זוּרְבָּארָאן, )נוֹצְרִי מֵאַרְבַּע צַלְעוֹתָיו, הַאֻמְנָם?( - שֶׁהֲרֵי סְפָרַד בְּלֹא קַדְרוּתְךָ - אֵינָהּ סְפָרַד. נכתב ב- 26.1.90 ונקרא אז "בשובי לספרד". פורסם ב"מאזניים"- מאי 92 . נמסר לתרגום חעודד סברדליק? תורגם בידי רוזר לוק וכלול בנוסח הספרדי של "מחזור ספרד". נכלל ב"סוסים בירושלים" זונות[7] בָּעַרְבִית הַצּוֹנֶנֶת, מֶלַנְכּוֹלִית, בּוּז רַחֲמִים גָּאָה לִבִּי לַגְּבָרִים, אֲשֶׁר נֶשֶׁךְ הַבְּדוֹד (שֶׁאֲנִי מְנַחְשׁוֹ) נִכְלָמִים יִמְשְׁכֵם לְקַחְתָן-לְחַבְּקָן. תִּקְרֹבֶת הַשׁוֹק וּפֶלַח הַיָּרֵךְ, מַחְשׂוֹפִים עַד טַבּוּר עָמֹק. תְּצוּגָה בְּפֶתַח בָּתֵּי הָאֹכֶל. גְּרַאן וִיָּא, כִּכַּר סַן לוּאִיס. צַעֲקוֹת נֶפֶשׁ בְּצָרְכֵי הַגּוּף: חָצוּף, מְצַפְצֵף עַל הַכָּבוֹד יִתְפַּלֵּשׁ עַל מְנַת בָּשָׂר אוֹנֵן, מִתְפַּשֵּׁר בִּבְדַל סִפּוּק קָנוּי. אַחַר שׁוֹטְטוּת, שׁוֹאֵל נַפְשִׁי לְאָן. מִתְקָרֵב לִמְלוֹנִי הַמִּקְרִי, הַזּוֹל, רָאִיתִי זוֹנוֹת שָׁרוֹת בַּגֶּשֶּׁם לְהִתְחַמֵּם בִּמְחוֹל פְלַמֶנְקוֹ קָצָר. לַחָה הַמִּדְרָכָה שֶׁלִּכְלֵךְ הַמָּטָר. כַּפַּיִם מָחְאוּ וְרָקְעוּ עֲקֵבִים. אִלְמָלֵא בֹּשְׁתִּי וּפַחְדִי הָעָקָר - לִקְרֹב כָּעֵת-כָּאן-אֶל-חֵיק-לְאַמְּצָן! 8.1986 מֶחֶוָה לִפְרַנְצִיסְקוֹ דה גוֹיָא[8] אֵשׁ הַמּוֹלֶדֶת וַעֲשַׁן הַגָּלוּת, כִּשּׁוּפֵי בִּעוּת וַחֲלוֹם הָרָע - נוֹעֲדוּ לְזֶה הַנּוֹעָז לִרְאוֹת. תַּרְדְּמַת הַתְּבוּנָה הֵן תּוֹלִיד מִפְלָצוֹת - לֹא רַק בִסְפָרַד. מַה תּוֹעִיל עֵת בַּנֵּכָר תָּשׁוּט? גּוֹרַלְךָ גּוֹלֶה בְּבֵיתְךָ לִהְיוֹת. לְאָמָּן מִנּוֹשׂאָיו לֹא יִבְרַח - הַמָּקוֹם יַמְצִיא חֲרָדָה, סִיּוּט. 20.9.1987 חירונה[9] צְלִיף וּצְלַף סוֹטֵר פָּנַי  /  מִמְטַר עֶרֶב בַּסִּמְטָאוֹת, עָנָן נִשְׁבָּר פִּתְאֹם  /  עַל רֹאשׁ סַגְרִיר בַּקַּיִץ, וּמָרִיר בָּעִיר הָעַתִּיקָה  /  הָאֲוִיר רְווּי הַזִּכְרוֹנוֹת. וּכְמוֹ אֵין דַּי בַּמּוּעָקָה  /  הַפְּרָטִית, הַמִּצְטַבֶּרֶת - מַפְצִירִים בִּי מְגֹרָשִׁים,  /  צְבַא צְלָלִים מִן הֶעָבָר, אֶת חֵירוֹנָה עִירָם לָחֹן  /  גַּעְגּוּעִים אֶל הַנָּהָר. וְחַלּוֹנוֹת בֵּיתָם דּוֹמְעִים  /  בְּזָכְרָם, כְּמוֹ עוֹדָם מְעוֹנוֹת עֳנִי חוֹסִים כָּאן,  /  בַּחוּדְרִיָּה, בְּצֵל חוֹמָה, בַּקֵּן הַקַּר יוֹנָה הוֹמָה  /  תִּקּוּן חֲצוֹת, גָּלוּת שְׁכִינָה. אָמְנָם נָפוֹצָה אֵם וָעִיר  /  מֶלַח צוֹרֵב, רוּחַ זוֹרָה בְּכָל נָמֵל וְחוֹף נִדָּח  /  לָלֶכֶת וְלִרְחוֹק מִמֵּךְ כְּכָל אֲשֶׁר יִקֹֹּף הַזְּמָן.  /  צָלָף הַנֶּאֱחָז בַּקִּיר בְּצִפָּרְנֵי-שֹׁרֶשׁ הָיִינוּ  /  בָּךְ, דּוֹרוֹת לְאֵין מִסְפָּר, עַד שֶׁהָיְתָה לִנְמֵרָה הָעִיר  /  אֶת גּוּרֶיהָ-שֶׁלָּהּ טוֹרֶפֶת - סְפָרַד אֵם אַכְזָרִית!  /   סְפָרַד אֵם בּוֹגֵדָה! לַילָה כְּבָר וּמְאֻחָר  /  נוֹקֵף אוֹתָךְ לִבֵּךְ, חֵירוֹנָה, כְּהַכּוֹת מָטָר עַל מֵי /  נָהָר עָכוּר יֵלֵךְ בָּכֹה, לְמַרְגְּלוֹת עִיר עַתִּיקָה,  /  עִיר נִדּוֹנָה לִזְכֹּר. 22.6.1990 מוהיקנים הֶעָבָר הוֹלֵךְ וְנֶעֱרָם וְהֶעָתִיד אוֹזֵל."דּוֹר אַחֲרוֹן לְשִׁעְבּוּד וְרִאשׁוֹן לִגְאוּלָה אֲנַחְנוּ", הוֹרָה בַּיְסוֹדִי הַמוֹרֶה יָאקוֹ(ב) פַּרְטִיזָן עָקָר שֶׁנִּפְטַר עֲרִירִי. הַרְבֵּה שִׁעְבּוּדִים אֲנִי מַכִּיר, שִׁחְרוּרִים רַק מְעַט וּמְאוּחָר, מוֹהִיקָנִים אַחֲרוֹנִים אֲנַחְנוּ. נִפְטְרוּ לְעוֹלָמָם אֵלֶּה שֶׁיַּדְעוּ דָּבָר אוֹ שְׁנַיִּם. גֶּשֶׁם אָשָׁם עַל שׂוֹרְדִים זָב עֶרֶב חַג וּמוֹעֲדִים, וְהַמּוּעֲקָה מִשְׂתָּרֶרֶת בַּשַּׁבָּתוֹת. רִאשׁוֹנִים כָּעֵת בְּשׁוּרַת מַמְתִינִים עַל פִּי בּוֹר. בִּימוֹת חֹל, בְּחֶסֶד הַטְּרָדוֹת, בְּנָקֵל שׁוֹכְחִים אָנוּ לִזְכֹּר. רק צפור[10] * Qu'on nous donne, ? vivants, la plenitude de notre d?! Saint-John Perse, 'Vents' יַעַר הִסּוּסִים וְלֹא מֶרֶד – לֵב נָמֵס, בִּרְכַּיִם פָּקוֹת. בְּכֹחַ כְּבִידָה וּמוֹרֶשֶׁת רֶשֶׁת וְצִפּוֹר אֲחוּזִים. מִבְּכִי וּדְחִי אִם אֶרְחַק – אֶסְתַּלֵּק מִזֶּה הַמָּגוֹר. מֵאֲדָמָה יֵשׁ לְהִתְנַתֵּק כְּדֵי לְהֵיטִיב לִרְאוֹת – כְּפִי שֶׁרַק צִפּוֹר יְכוֹלָה בְּהַשְׁלִיכָה נַפְשָׁהּ אֶל עַל. רֶגֶל יְמִינִי עַל מִפְתָּן מֵשִׁיל מוֹצָא מָבוֹא לוֹבֵשׁ; עֶרְגָּתִי לִפְנַי וְגַם לִפְנִים לַגַּעַת בְּטֶרֶם אֶאֲסֵף. בּוֹרֵחַ מְבוֹכִים עַל נַפְשִׁי בּוֹרֵחַ. לְמַסָּע נֶאֱמָן מְיַחֵל לֵב רֵעַ רוֹנֵן נוֹעָז לַדֶּרֶךְ. קֶשֶׁת בְּעָנָן, מְשִׁי כְּנָפַיִם - זֶה אֲנִי, נֵס מֶרִי מַמְרִיא! אִישׁ לֹא יִקַּח לִי שׁוּב אֶת הַשָּׁמַיִם! *תינתן לנו, החיים, המלאות המובטחת 1997? ליד גרם המעלות (נוסע סמוי) "הַחֲזִירוּ לִי אֶת חַיַּי! מִקַּח  טָעוּת הַכֹּל  - כָּאן אֵרֵד, כָּאן אַתְחִיל!" שְׁמַעְתִּיו מִתְפָּרֵץ לְיַד גֶּרֶם-הַמַּעֲלוֹת. שַׂחְקָן עָלוּב, שֶׁשִּׁנֵּן אֲרֻכּוֹת אֶת הָרֶפְּלִיקָה שֶׁלּוֹ מְדַקְלֵם פָּסוּק מְגֻחָךְ; אֵיזוֹ אוֹפֶּרָה בִּגְרוּשׁ! שׁוֹטֵר הַנָּמֵל הַמְּקוֹמִי וּקְצִין הַסִּפּוּן גִחֲכוּ מֻפְתָעִים מִתּוּשִׁיַּת הַבַּרְנָשׁ. אָנוּ, הַנּוֹסְעִים, לֹא הִכַּרְנוּהוּ; כֹּה הֵטִיב לְהַסְתִּיר עַצְמוֹ; אֶת הָאַטְלַנְטִי מֵחוֹף לְחוֹף בְּדֵי עָמָל וּסְעָרוֹת צָלַחְנוּ מִבְּלִי לִרְאוֹתוֹ, לֹא חַי, לֹא מֵת. לֵךְ תֵּדַע מָה אָכַל, אֵיךְ יָשַׁן, אֵיךְ הִבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה בְּבֶטֶן הָאֳנִיָּה עִם הַעַכְבְּרוֹשִׁים הַנּוֹרָאִים;  גַּם בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת מִסְכֵּן צָרִיךְ הַרְבֵּה לְהַשְׁקִיעַ! בְּסַנְטוֹ דּוֹמִינְגוֹ, מָבוֹא לְיַבֶּשֶׁת הַיַּעַד, עַל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת צָץ רוּחַ-הָרְפָאִים בְּגִנּוּנֵי אָדוֹן מִמַּחְלָקָה רִאשׁוֹנָה, רַק שָׁטִיחַ אָדֹם חָסֵר לוֹ… "קְבַרְנִיט הָאֳנִיָּה מְבַקְּשׁוֹ לְשִׂיחַת בֵּרוּר קְצָרָה", הִבְזִיק לְעֶבֶר הַקָּרְבָּן אִישׁ הַבִּטָּחוֹן שֶׁהִרְחִיקוֹ מֵעִמָּנוּ, הַצּוֹפִים פְּעוּרֵי-הַפֶּה. עַל נוֹסְעִים סְמוּיִים מִי לֹא שָׁמַע? אוּלָם, לִי, לְכָל הַפָּחוֹת, הָיְתָה זוֹ הַהִתְוַדְעוּת הָרִאשׁוֹנָה וּמִקָּרוֹב. זֶה מְצַמְרֵר.  "כָּרִישֵׁי הַקָּרִיבִי מְחַכִּים בְּאִי-סַבְלָנוּת לַאֲרוּחָה", סִנֵּן בְּעָבְרוֹ לְיָדֵנוּ אִישׁ הַבִּטָּחוֹן מִבֵּין לְשִׁנֵּי הַפְּלָטִינָה שֶׁלּוֹ.  דּוֹמֶה, יוֹתֵר מִדִּוּוּחַ אוֹ תַּסְרִיט אֶפְשָׁרִי - כֻּוְּנָה הָאַתְרָעָה לַחֲשׁוּדִים שֶׁבָּנוּ. יוֹרְדֵּי יָם מְתַעֲבִים, כַּיָּדוּעַ, נוֹסְעִים סְמוּיִים. “הַחֲזִירוּ אֶת חַיַּי!… כָּאן אַתְחִיל!" לֹא הִצְלַחְתִּי לִקְלֹט אֶת תַּוֵּי פָּנָיו שֶׁל הַנִּדּוֹן בָּאֵרוּעַ הַהוּא, אוּלָם, מִלּוֹתָיו…מַסְמֵר חָלוּד נֶאֱחָז עוֹדוֹ בְּזִכְרוֹנִי. 4.10.2001 לאחר המכה רָפוּי קְמֵלוֹת בּוֹגְדוֹת יָדֶיךָ. מָךְ קוֹלְךָ לָאַחֲרוֹנָה. מֵחַ-הַשִּׁדְרָה, מֹהַל עֲצָמוֹת, וְרוּחַ גָּבֹהַּ בְּחַדְרֵי לֵב - לֹא לְכֻלָּם הֵם בְּהֶשֵּׂג יָד. הַחוּצָה תֵצֵא בְּאֵין יַעַד, וְטַעַם לְצַעַדְךָ תִּשְׁאַל. דַּע - גַּם בְּלֹא אֵלֶּה יֵשׁ לִחְיוֹת. אֶפְשָׁר לִשְׂרֹד בְּלִי אַהֲבָה - רַבִּים סְבִיבְךָ עוֹשִׂים זֹאת. כָּל דַּרְדַּר מִתְנַחֵם בַּבְּדוֹד, נִדָּח מִסְתַּגֵּל לוֹ לַעֲזוּבָה. בְּבוֹא עֶרֶב, בְּהִשָּׁבֵר שָׁרָב - צֵל אִילָן רַךְ רַחוּם יַעֲטֹף. תִּתְפַּלֵּא, זֶה הָרֶגַע הַמַּחֲלִים אַף אוֹתְךָ אֶל חֵיק יֶאֱסֹף. 12.6.1989 אין אפילו אני אָדָם עַל אָבְנַיִים חֹמֶר עַל יָדַיִם. כָּל חַיָּיו שֶׁאֵינָם, וְלֹא דָּבַק אָבָק: בְּדָיָה - אִם הָיָה. סְחַרְחֶרֶת חוֹזֶרֶת אֵינָהּ מְקוֹמוֹ אַף שֶׁלֹּא תַּעְצֹר לָעַד. מוֹבָאוֹ - מוֹצָאוֹ - רַבִּים וְיָתוֹם עוֹלָמוֹ - כַּדֶּרֶךְ הַיּוֹרֶדֶת, כַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה. כִּכְלוֹת הַמְּהוּמָה לִפְנֵי שֶׁיָּדַע. מְאוּמָה, הַכֹּל תַּהֲלִיכִים - כֹּחַ דּוֹהֵר, עִוֵּר - אֵין גּוּפִים בַּנִּמְצָא! יְחִידָתִי בַּמְּהוּמָה, וְאָנָא, הוֹשִׁיעוּ נָא, אִם יֵשׁ מֵבִין מָה יָכְלוּ חַיָּיו לִהְיוֹת - אִלּוּ הָיוּ בָּאֶפְשָׁר, אִם עָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה. 26.6.1996 מעולם לא היה לליאור בתי באהבה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אִישׁ כְּג'וֹנִי הַמִתְכַּנֶּה גּ'וֹנִי גִּיטָר. נַעַר תִּיכוֹן וְחַיָּל סָדִיר חִוֵּר פָּנִים. תּוּגָתוֹ תְּהוֹמִית. נִצָּבִים אֲנִיִּים בַּפֶּתַח. עֲנִיִּים אִלְּמִים יוֹדְעִים: אֵין לְהוֹשִׁיעָם. כְּבָר אֵין רוֹאִים אֶת הַגָּדָה הָאֲבוּדָה. רָחָב הָאָמָזוֹנָס מִכְּדֵי לִרְאוֹת. מְטֻשְׁטָשׁ עֲרָפֶל זֹהַר אוֹר טְרוֹפִּי טוֹרֵף לֵב לֹא הִכִּיר אֶת נְעוּרָיו. הָיָה אִישׁ כְּג'וֹנִי שֶׁמֵּיתְרֵי גִּיטָרָה שֶׁלּוֹ פְּצָעוּנִי, צָעִיר נָצוּר, מַדַּי קָרְעוּ מֵעָלַי. גָּלוּת אֵינָהּ מִלָּה, וְאֹבֶךְ נְטוּל מִלִּים שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים, רֵאשִׁית הַשִּׁשִּׁים: לִתְלֹש לוּחוֹת שָׁנָה? אִלּוּ לְדִין זִמַּנְתִּים – עַזֵּי הַפָּנִים מוֹדִים הָיוּ בָּאַשְׁמָה? גּ'וֹנִי בְּגִימְנַסְיָה רֵיאָלִית: עוֹד הִתְבַּגְּרוּת מִתְאַחֶרֶת וְאָבַדְתִּי. עוֹרִי שֶׁקֶף תַּכְרִיךְ שֶׁהֲרֵי לֹא מִכָּל הִתְנַסּוּת מַחֲלִימִים. בַּגִּיטָרָה הַהִיא רָצִיתִי לְהַרְשִׁים יְפֵהפִיּוֹת כִּתָּה שֶׁנִּצָּנֵי שְׁדֵיהֶן הֵחֵלוּ אָז לְהָנֵץ. תּוֹר רְצוּץ כָּנָף אִישׁ וּכְלָבִים נוֹבְחִים קְרֵבִים וּבָאִים מֶטֶאוֹרִים צוְלְפִים זִכְרוֹנוֹתָיו חֲכָמִים לְהָרַע. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אִישׁ כְּג'וֹנִי שֶׁלִּי, זֶה הַמִּתְכַּנֶּה גּ'וֹנִי גִּיטָר. תמונתו של דוריאן גריי בְּתֹם לֵב פָּעַל, אֲנִי מַנִּיחַ, הָרוֹפֵא לֶשֶׁם לֹא הָיָה אִישׁ רַע, וְאוּלַי דַּל הָיָה הַיֶּדַע הָרְפוּאִי שֶׁל אָז... אַךְ כֵּיוָן שֶׁקָּרוֹב הָיִיתִי לְסַיֵּם אֶת הַתִּיכוֹן – בָּחַר לוֹמַר גְּלוּיוֹת אֶת הַצָּפוּי לִי כְּגֶבֶר: "דַּע לְךָ, הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת לֹא יֵיטִיבוּ עִמְּךָ, פָּנֶיךָ... יִתְפּוֹרְרוּ מְהֵרָה... כְּבִתְמוּנָתוֹ שֶׁל דּוֹרִיאָן גְּרֵיי, בְּדוֹמֶה לְפְנֵי אִשָּׁה יְשִׁישָׁה..." בְּצֵאתִי הֲלוּם חֲשֵׁכוֹת עָצַרְתִּי זַעַם כּוֹסֵס. עוֹדֶנִּי זוֹכֵר אֶת הַמֶּרֶד בְּמוֹרַד רְחוֹב הַיֶּקֶב, נַעַר בּוֹדֵד קוֹרֵא תִּגָּר, מְרִי לִבּוֹ יַיִן תּוֹסֵס: "עַל הָאֶנְדּוֹקְרִינוֹלוֹגְיָה וְעַל הַהוֹרְמוֹנִים, אַתָּה הָאָדוֹן לֶשֶׁם, וְגַם אַתְּ, הַמֶּדִיצִינָה בִּכְבוֹדָהּ, שְׁמַעְתֶּם אוּלַי מַשֶּׁהוּ מִן הַסְּתָם – וְאוּלָם, אֵינְכֶם יוֹדְעִים כְּהוּא זֶה... עָלַי כְּאָדָם, וְעַל הָרֶגַע בּוֹ גֶּבֶר קָם עַל גּוֹרָלוֹ וְלוֹפְתוֹ בַּגָּרוֹן". רדיו שאהב אותנו הַשִּׁלְטוֹנוֹת עוֹדְדוּ טִפּוּחַ מֶשֶׁק-עֶזֶר: תַּרְנְגֹלֶת לְבֵיצָה, גַּן-יָרָק, עֵז חָלָב. חֹרֶף אֶחָד אוֹ יוֹתֵר, לְמַרְבֵּה הַמְּבוּכָה, חָלַקְנוּ עִם הָעֵז קִיטוֹן-מִקְלַחַת-אַסְלָה. אַךְ מִיּוֹם בּוֹאוֹ לְבֵית הוֹרַי הַחַד-חַדְרִי רַדְיוֹ פַּיְלוֹט לֹא וִתֵּר עַל יִקְרַת-יִחוּדוֹ, עַד שֶׁהַנִּכְבָּד בִּרְהִיטֵנוּ, מְקָרֵר הַקֶּרַח, נְשָׂאוֹ בְּגַאֲוָה מֻפְגֶּנֶת עַל מִשְׁטַח גַּגּוֹ. וְאָכֵן, אַף בְּלֵילוֹת סַעַר, בְּרָקִים וָרַעַם, הִבְקִיעַ-הִרְעִיף לַחַן-קוֹל, לֹא הִפְקִירָנוּ לִילֵל תַּנִּים, רְכוּשׁ נָטוּשׁ, פַּרְדֵּס עָקוּר. עֵין הַקִּיקְלוֹפּ הַטּוֹב שָׁמְרָה בְּיָרֹק זַרְחָנִי, כַּפְתּוֹר הַתַּחֲנוֹת הֶגֶה קְבַרְנִיט מְהֵימָן. לֹא כְּלִי, חָלִילָה, מוֹרֶה הָיָה, רֵעַ נֶאֱמָן. במדור לפוריות הגבר לֹא אָדָם אֲבָל צִפּוֹר אִלּוּ הָיִיתָ פּוֹרֵץ חַלּוֹן אֶל רָקִיעַ לֹא כָּאן אֶת הָעֲקָרִים בְּרִגְעֵי חַיֶּיךָ תַּכִּיר אִם גּוֹרַלְךָ לְהַמְתִּין לְתוֹרְךָ בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּדוֹר לְפוֹרִיּוּת הַגֶּבֶר תִָּרֵד שִׁדְרַתְךָ לְחֻלְיוֹתֶיהָ וְאֵין הַחְלָמָה לִתְפוּצַת מַחֲרֹזֶת לְכָל הָרוּחוֹת נָפוֹצוּ חֲרוּזֶיהָ עננים גוהרים[11] ד"ר אַרְדִּיטִי, מִפָּרַגְוָאי, רוֹפֵא הַמִּשְפָּחָה בְּמִרְפְּאַת הַבְּלוֹקוֹנִים, בְּרֵאשִית הַתִּיכוֹן: "אֲנִי עַצְמִי יָדַעְתִּי אִשָּה לָרִאשוֹנָה בִּמְלֹאת לִי עֶשְרִים וְאַרְבַּע. אַל תִּדְאַג!" נִסָּה לְנַחֵם. כָּל הַצָּבָא וְעַד תֹּם לִמּוּדַי בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, לֹא הִתְרָחֵש הַנֵּס הַמְיֻחָל שֶל אָבְדַן בְּתוּלַי, כְּמוֹ לְמַלֵּא אַחַר דִּבְרֵי נְבוּאָתוֹ הַשְּחֹרִים. תַּיֶּרֶת יְהוּדִיָּה צְעִירָה מִגֶּרְמַנְיָה, אַנְגְּלִית לֹא מִי יוֹדֵעַ מָה, שָהֲתָה בַּמּוֹשָבָה הַגֶּרְמָנִית. אֵיכְשֶהוּ נִקְלְעָה לְ"בֵית הַסְּטוּדֶנְט", קִרְיַת שְמוּאֵל, לְיַד רְחַבְיָה. מִן הַסְּתָם, חֲסַר חֵן הָיָה חִזּוּרִי. בְּעֵת הַמִּזְמוּטִים צִיְּצָה אֵלַי: you really are greedy, וּלְמַרְבֵּה חֶרְדָּתִי, עָזְרָה לִי לְהוֹרִיד לָהּ אֵת תַּחְתּוֹנֶיהָ הַדַּקִּים. אֶפְשָר לוֹמַר, שֶלֹּא הוֹתִירָה לִי פֶּתַח נְסִיגָה. How far you want me to go?, שָאַלְתִּי בְּאַבִּירוּת שֶלֹּא הִסְתִּירָה מֵעֵינֶיהָ הַמְנֻסּוֹת אֵת הָאֵימָה הַמְשַתֶּקֶת שֶעָלְתָּה, לְלֹא סָפֵק, עַל הַחֶשֶק "לַעֲשוֹת אֵת זֶה". הַקּוֹנְדוֹם לֹא מַמָּש שִתֵּף פְּעוּלָה. רַק עִם דִּמְיוֹן מִתְחַסֵּד, נִתָּן לִקְרוֹא לַתַּקְרִית שָם חֲדִירָה מַרְשִימָה. מֵהַמִּרְפֶּסֶת, בַּקּוֹמָה הַשְּלִישִית, עַנְנֵי סַגְרִיר שֶגָּהֲרוּ עַל גִּבְעוֹת בֵּית גָ'לָא בְּהֶתְקֵף פִּיּוּטִי נִכְמָר, לָבְשוּ דְּמוּת גֶּבֶר גּוֹהֵר עַל גּוּף אִשָּה. נֶאֱלַצְתִּי לָגֶשֶת לְסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן, לַשֵּרוּתִים, לְנַסּוֹת לְהִפָּטֵר מֵהַקּוֹנְדוֹם הָרָפוּי שֶהֱבִיכָנִי. כְּכָל שֶמֵּי הָאַסְלָה הִתְאַמְּצוּ לִגְרֹף מַטָּה אֵת גּוּף הַהוֹכָחָה עִם זֶרַע בְּקָצֵהוּ, שָב זֶה וְצָף וְעָלָה. לְבַסּוֹף יָרַדְנוּ חֲבוּקִים לִרְחַבְיָה. זְמַן מָה אַחַר כָּךְ הִסְתַּבֵּר שֶדָּבָר לֹא נִסְתַּר מֵעֵינֵי יְחֶזְקֵאל וְסַקְרָנִים אֲחֵרִים בַּמָּקוֹם: "מַבְּרוּכּ עַלֵיכּ, סַחְתֵּין שֵיךְ סְלֶיימָאן, אִבָּדְתָּ, בְּשָעָה טוֹבָה, אֵת בְּתוּלֶיךָ? הִגִּיעַ הַזְּמָן!" אֵיךְ יָדְעוּ, בְּנֵי הַזְּנוּנִים, אֵת הַכֹּל? בִּשְבִילִי, כָּאָמוּר, הָאֵרוּעַ… הֵמִיר אֵת הַנּוֹף. 25.6.00, קָרָקָס אזופוס של ולסקז אוֹמְרִים אֵזוֹפּוֹס מְמַשֵּׁל חָכָם גָּדוֹל בְּדוֹרוֹ הָיָה. סְחוּף פָּנִים, מַבָּט לֵאֶה, כָּךְ מְצַיֵּר אוֹתוֹ וֶלַסְקֶז; סְפֵק אִישׁ, סְפֵק אִשָּׁה. הִתְבּוֹנֵן מִקָּרוֹב לָעֹמֶק מִבַּעַד לִצְעִיפִים שִׁבְעָה בִּמְלָכִים אֲכוּלֵי יָהֳרָה, בְּסָרִיסֵי הַרְמוֹן מֻשְׁחָתִים, בְּרוֹדָנִים שֶׁיָּדְעוּ לְהַחֲשִׁיךְ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם. אֵזוֹפּוֹס חַי לְיַד הַגַּמָּדִים הַלֵּיצָנִים נַעֲוֵי הַצּוּרָה. אָכֵן רָאָה וְעוֹד אֵיךְ אֵי-אֵלּוּ נָשִׁים חַג לָעֵינַיִם. הֲרֵי קִוָּה לְחַיִּים אֲחֵרִים, שֶׁאוֹתָם לֹא חַי, שֶׁיָּכוֹל הָיָה, אוּלַי, לִחְיוֹתָם לוּלֵא הֵמִירָם בִּמְשָׁלִים עַל תּוּשִׁיַּת שׁוּעָלִים וְעָרְמָתָם. האיש שהוא אהבה אֵינְךָ הַגֶּבֶר שֶׁהִתְאָהַבְתִּי בּוֹ, גִּלְּתָה לִי מָרִיבֶּל בְּקָרָקָס זְמַן לֹא רַב לְאַחַר בּוֹאִי אֱלֶיהָ. כַּוָּנָתִי הָיְתָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ. כָּאַב לִשְׁמֹעַ. הִיא דִּבְּרָה אֱמֶת. הִכַּרְנוּ כְּשֶׁהִרְצֵיתִי בִּפְנֵי חֲבוּרַת עוֹרְכֵי מוּסָפִים סִפְרוּתִיִּים מִדְּרוֹם אָמֶרִיקָה. רָאֲתָה אוֹתִי קוֹרֵא בְּבֵית הַסּוֹפֵר וְאָמְנָם אֵלֶּה עָלוּ בְּיָדִי: כְּשַׂחְקָן מְיֻמָּן הַמֶחֶווֹת מְלֻטָּשׁוֹת, יָפָה הַהַצָּגָה. בְּהַגִּיעִי הֵבַנְתִּי עוֹלָם שְׁלִישִׁי מַהוּ. דָּבָר לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינַי. לֹא הִסְתַּרְתִּי אֶת מֹרַת רוּחִי. אוּלַי הֶעָרוֹתַי הָיוּ מֻגְזָמוֹת. פָּגְעוּ בְּגַאֲוַת מוֹלֶדֶת שֶׁהִכִּירָה בִּפְגָּמֶיהָ. לֹא הִצְטַיַּרְתִּי בְּמֵיטָבִי:  רְתִיעָה, חֲרָדוֹת, טְרוּנְיָה. מַתָּי הָיִיתִי יוֹתֵר אֲנִי? הִנֵּנִי וְאֵינֶנִּי הָאִישׁ שֶׁאָהֲבָה, וּמֵעִיד שֶׁכִּמְיַלֶּדֶת יִלְּדָה מִתּוֹכִי אֲנִי טוֹב מִזֶּה שֶׁהָיָה. אֵיכְשֶׁהוּ הִמְשַׁכְנוּ כְּזוּג נֶאֱהָבִים אַךְ הַמִּין אִבֵּד לַהַט, קֶסֶם הַתְּשׁוּקָה הִתְפּוֹגֵג חֲשָׁאִית. נִשְׁאַרְנוּ לְנַפְשֹוֹתֵינוּ. עוֹדִי אוֹהֵב אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיִיתִי כְּשֶהָיִינוּ יַחַד אוֹהֲבִים. כְּלוּם בָּרַחְתִּי מוּבָס? הֶחְלַטְתִּי נָכוֹן כְּשֶׁחָזַרְתִּי נִכְאָב... וְאָמְנָם גַּם הַיּוֹם, שָׁנִים לְאַחַר אוֹתָהּ שֵׁהוּת קְצָרָה, זוּטוֹת מַעֲלוֹת אוֹתָהּ בָּאוֹב – וַאֲנִי חוֹזֵר וְנִפְעָם. חוף טגיסה, לנסרוטה שַׁרְבִיט אֲגָבָה זָקוּר מוּל מִרְפַּסְתִּי בַּמָּלוֹן, סֵמֶל מְעוֹן הָעֲרַאי. הַבִּנְיָן, זֹאת אוֹמֶרֶת, בּוֹ הַבַּזֶּלֶת, בּוֹ הַבַּרְזֶל. לֵב הָאֲגָבָה וְאַהֲבָתִי, שֶׁכְּבָר לֹא תָּבוֹא - נִזְקָפִים פֹּה לִנְסֹק, בְּגַאֲוָה לְהִנָּעֵץ בְּאִישׁוֹן עֵין אֱלֹהִים. שֶׂגֶב יָבֵשׁ, מֶרֶד עָקָר, אוּלָם עוֹמֵד עַל שֶׁלּוֹ. כֵּן, בַּאֲשֶׁר דָּם וּבָשָׂר חוֹלְפִים חֵץ פּוֹלֵחַ הַחוּצָה. פְּרִיחַת אֲגָבָה אוֹמֶרֶת אֱמוּנָה בְּיָד רָמָה - אֶפְשָׁרִית. חַד-פַעֲמִית, בַּשַׁרְבִיט הַצּוֹמֵחַ מֶרִי - יֵצֶר בּוֹ הַמִּין, הַנְּשָׁמָה. 3.7.1988 על שפת המופלא[12] דָּבָר אֵינוֹ מְיַחֵל - זוּלַת צֵל יֶשַׁע, קֻרְטוֹב גְּאֻלַּת נֶפֶשׁ - אִם אֶפְשָׁר. (וְזֶה, בְּכָל מִקְרֶה, לֹא מְעַט!) לָכֵן, מִתְפַּשֵּׁר עַל שְׁלוֹם-בַּיִת, מוֹחֵל עַל נַחֲלָה, עַל שְׁמוֹ הַטּוֹב בְּמַעְגָּל צַר - לוֹמַר שִׁירַת נִבְרָאִים. לֵךְ וְהַאֲמֵן לוֹ, בְּהַצְהִירוֹ, שֶׁאֵין הוּא בַּמַּאֲמִינִים. מַה שׁוֹהֶה אֶצְלוֹ, תָּדִיר, אוֹרֵחַ רָחוֹק-יָקָר זֶה בְּרֹאשׁ שֻׁלְחַן הַמֻּזְמָנִים? מַה עוֹשֶׂה אֶצְלוֹ אֱלֹהִים? אַשְׁמוּרוֹת שָׁלֹשׁ, לַחַשׁ נֶשֶׁף בְּהִתְעַטֵּף, בַּקָּשָׁה שֶׁבַּשָּׁעוֹת - לְלֵב חֹשֶׁךְ מְשׁוֹרֵר נִגָּשׁ לִזְרֹעַ זֶרַע שַׁחַר. מִמֶּנּוּ, הַאֲמִינוּ, שׁוֹאֶגֶת תַּמְרִיא תַּמְצִית שְׁמָשׁוֹת,                     גְּבוּרַת צָהֳרַיִם! עַל אַף לֵאוּת אֶל יִפְעָה יִתְחַבֵּר, חוֹרֵז תְּפִלּוֹת כִּפְשׁוּטָן. לְהַכְלִילָן רָאוּי הָיָה בְּמִכְלוֹל הַמַּחֲזוֹר, בְּדִיוָאן. הַטוּ אֹזֶן גַַּם בְּשָׁתְקוֹ, בְּהִתְנַחְשֵׁל אוֹתָן שְׁתִיקוֹת כִּבְדוֹת כְּאֵב. בְּשִׁמְמַת חֻלִּין - מִי יַנְחֶה שַׁיָּרָה שֶׁל עוֹלֵי רֶגֶל מִקִּדְמַת זְמָן עַד מְבוֹאוֹ - מִי אִם-לֹא מְשׁוֹרֵר יְפַלֵּל לְפֶלֶא, מִתְפַּעֵם אֶל סֵדֶר נִסְתָּר-נִגְלֶה סַנְוֵרִים? עַל שְׂפַת יְקוּם קָסוּם נוֹעָז יִתְיַצֵּב. יִשְׁתַּקֵּף יָחִיד אֶל עֹמֶק בִּתְפִלַּת כִּסּוּפִים נוֹסֵק. אֶת מוֹקֵד אַהֲבָתוֹ יִתְרָאֵה שַׁחַק בִּשְׁלוּלִית גִּשְׁמֵי בְּרָכָה - פָּנִים פְּנִימָה בְּהִתְרַגֵּשׁ פְּגִישָׁה בְּאוֹתָן שְׁתִיקוֹת כִּבְדוֹת כְּאֵב. עַל אַף לֵאוּת אֶל יִפְעָה יִתְחַבֵּר - בְּמַעְגָּל צַר לוֹמַר שִׁירַת נִבְרָאִים. 24.10.1986 אבוקדו אפיל בניסן יוֹדֵעַ אַתָּה מַה זֶה לַעֲבֹד בְּתוֹךְ עֵצִים כָּאן? לְהִתְמַלֵּא בְּלוֹרִית, זָקָן, כָּל בְּגָדֶיךָ בִּפְרָחִים צְהֻבִּים-יְרַקְרַקִים - בַּלֶּקֶט שֶׁל פֵּרוֹת הַהָאס? )קָטָן וְטָעִים, מְחֻסְפַּס פָּנִים. יֵשׁ לְקָטְפוֹ בַּכַּף, לִתְלֹשׁ בַּיָּד, בְּלִי מַקְטֵפָה(. אוֹבֵד אֲנִי בְּיַם פְּרִיחָה, וּכְבָר חָנְטוּ הַחֲנָטִים: פְּרִי הַשָּׁנָה בִּגְמַר הַבְשָׁלָה - וּבוֹא וְגַע בְּשׂוֹרַת יְבוּל שֶׁל פְּרִי חָדָשׁ בָּא לְטוֹבָה. עֵצִים אֵלֶּה גָּדְלָם מָתוּן: אֵינָם מַגְזִימִים  בְּגֹבַהּ כָּאֵטִינְגֵר, הַנִּקְטָף רִאשׁוֹנָה, וְלֹא סְבוּכִים כְּיַעַר הָעַד דּוֹמָה לוֹ חֶלְקַת הַוּוּרְץ, שֶׁכַּיָּדוּעַ, זַן אָפִיל הוּא. וְכָךְ, בְּשֶׁל פְּרִיחַת חִוַּרְיָן, אֲשֶׁר נוֹשֶׁרֶת עָלַי, נוֹשֶׁקֶת צַוָּאר וָעוֹר, נוֹטֶה אֲנִי עַכְשָׁיו, בַּבֹּקֶר הַמְּאֻחָר, עַל זוֹ מוּעֶקֶת הַשַּׁחֲרִית הַמַּחֲמִירָה שֶׁלִּי - לְוַתֵּר. מוֹאִיל לָתֵת לָהּ לִפֹּל עַל אֲדָמָה הַסּוֹפֶגֶת הַכֹּל, כְּדֵי לְהַצְמִיחַ מֵהַתְחָלָה. עוֹד אֲנִי בַּגְמָר, בַּשֵּׁפֶל - וּכְמוֹ תֹּחֶלֶת יְבוּל תִּגַּע בְּמוֹ בְּשָׂרִי, בְּהַבְטָחָה תִּצְרֹר גַּלגַּל סְּחַרְחַר וְגַם שִׁכּוֹר שִׁבֹּלֶת לִבִּי בְּיַם יָרוֹק. 17.12.87 ליד הברושים והלאה מהם עוֹבֵד כָּעֵת בְּהַשְׁקָיָה, וּמַנְעִים הַוּוֹקְמֵן קוֹנְצֵרְט בְּלֵב הַצִּמְחִיָּה הַקַּשּׁוּבָה. נִפְעָם צוֹלֵחַ יַעַר שֶׁל חֶלְמִיּוֹת לִגְדֹל הִפְלִיאוּ הַשָּׁנָה. טְרַקְטוֹר אַט סוֹקֵר מוֹרַד כוּרְכָּר מִשְׁמַר כָּבוֹד זֶקֶף חַרְצִיּוֹת גֵאוֹת. שִׁבֹּלֶת שׁוּעַל יְבֵשָׁה וְאֶמֶךְ קוֹצָנִי בַּצֶּמֶר הָאָפֹור וּסְפוּג הַמַּיִם שֶׁל גַּרְבֵּי הָעֲבוֹדָה וּבְשׁוּלֵי הַמִּכְנָס. סָמוּק מִשֶּׁמֶשׁ עוֹר אַפִּי הַקּוֹדֵחַ – עָלַי לִמְרֹחַ מִשְׁחַת מָגֵן מִקְּרִינָה. אָחוּשׁ, הַיּוֹם יָבוֹא, אֶל נָכוֹן, זָקֵן עֵת אֶשְׁכַּב אוֹ מֻכֶּה חֳלִי נָכְרִי בְּמִסְדְרוֹן בֵּית חוֹלִים – וְשָׁם נוֹאֲשׁוֹת אֶתְגַּעְגַּע וְדוֹאֵב אֲבַקֶּשׁ בְּנֵרוֹת אֶת הַיּוֹם הָרָגִיל הַזֶּה דַּוְקָא שֶׁבּוֹ עָיֵף וּמוּדַע לְכָל קִסְמֵי הַשָׂדֶה וּלְטִרְחוֹתָיו, בְּעִשְׂבִיָּה רַבָּה קוֹמַת אָדָם לְגֹבַהּ אוֹבֵד אֲנִי כָּאן לְבַדִי וְחוֹשֵׁב: הַחַיִּים כַּמּוֹהֶם כָּאַהֲבָה – נוֹכֵחַ אֲנִי שֶׁקָּרְבוּ אֵלַי – כְּשֶׁבּוֹרְחִים. 18.3.1986 זוכר אני אותו צעיר יותר[13] עוֹד עוֹמֵד עֵץ גֶּזַע נִזְקָף, עַלְוָתוֹ נָעָה, נַעֲנֵית לָרוּחַ. מְטָרֵף עֲנָפִים הוּא מִתְאוֹנֵן עַל חֹסֶר הֲבָנָה, עַל רֹעַ בְּאַחַד מֵאֶלֶף הַפָּנִים שֶׁלּוֹ, אוֹ מְתָאֵר בְּכַפּוֹת יָדַיִם אֶת הַמִּתְרָגֵשׁ בְּנֶפֶשׁ צוֹמֵחַ - בִּזְרוֹעוֹת אִישׁ נִרְגָּשׁ לְהַבִּיעַ. אוּלָם, זִקְנָה כְּכָר סִּמְּנָה אוֹתוֹ בְּסֶרֶט שָׁחֹר לִכְרִיתָה. עַל נַפְשׁוֹ יִשָּׂא וְיִתֵּן, כָּמוֹנוּ, בִּשְׂפַת הַתְּנוּעוֹת: וְרוֹאֶה אֲנִי אֵיךְ הַזְּמָן מַכֵּהוּ גַּרְזֵן אַחַר גַּרְזֵן. 21.9.1990 נשלים[14] זַרְנוּקֵי אוֹר מַשָּׂאִית, חַשְׁרַת חֹשֶׁךְ מַטָּע: מָה, כֹּה מְאֻחָר וְעוֹד עוֹבְדִים? אוֹ רִסּוּס לַיְלָה עִם נֹפֶךְ סְלִיחוֹת, יַלְדוּת אֱלוּל. עוֹנוֹת קָטִיף הָיוּ וְיֶזַע, וְאֵיךְ שֶׁנִרְאֵיתִי עַבָּ"ם כָּזֶה בְּאַטְמֵי אָזְנַיִם, וּבְמִשְׁקָפַיִם נֶגֶד אָבָק עַל טְרַקְטוֹר וּמְכַסַּחַת. טֶרֶם מַתִּי וּכְבָר עֲבָרַי נִגְמָלִים מִמֶּנִּי נֶשֶׁל, וְעַכְשָׁו, שׁוּב נֶשֶׁל נָחָשׁ. שְׁבַע עֶשְׂרֶה שְׁנוֹת חַיַּי – וּכְאִלּוּ לֹא בִּי מְדֻבָּר. 1.12.96 סוף הפרדסים כְּאֵבִים מִשֶּׁלָּה מְשַׁדֶּרֶת יָד חֲסֵרָה. וְחוֹלֵם גִּדֵּם אֶת יָדָיו שְׁלֵמוֹת עִמּוֹ, כְּבָרִאשׁוֹנָה - אֶת זֹאת לָמֵד חַקְלַאי בַּנּוֹף שֶׁהִתְרוֹקֵן לוֹ! הַתַּפּוּז, הַקְּלִיפִים, הַלִּימוֹן, מֵאָה וַחֲמִשִּׁים הַדּוּנָם - אַיָּם? הָאֶשְׁכּוֹלִיּוֹת, שֶׁהוּא קָטַף בְּמוֹ-יָדַיִם פֹּה, מוּל הַמַּחְסָן, בַּמַּטָּע הַמִּתְחַסֵּל הַזֶּה... רַחַשׁ פַּרְדֵּסִים כְּבָר אֵינָם מוֹסִיף לְרַתֵּק עֵינָיו לְצַמָּרוֹת מְכֻכָּבוֹת זָהָב כָּתֹם וְחָם. לֹא סֻכַּם סִפּוּרָם, לֹא סָפְדוּ לָהֶם דַּיָּם. כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אֶת בְּנֵי הָאָדָם קָרָה אוֹתָם. אָבְדָּנָם הָיָה בִּלְתִּי נִמְנָע, שָׁב מְסַפֵּר לְעַצְמוֹ, בְּהַבִּיטוֹ, בִּלְתִּי מֵבִין, בַּנּוֹף הַמִּתְהַפֵּךְ לוֹ.  סוף הפרדסים (1.2.1989) רכס אחר רכס הֲלֹא אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּיֵשׁ זֶה, שֶׁכֹּה הַרְבֵּה - אֵין בּוֹ? הֶהָרִים יְכוֹלִים לְחַכּוֹת לְךָ: זֶה בֶּן שְׁלֹשִׁים, זֶה בֶּן שִׁשִּׁים                    מִלְיוֹן שָׁנָה - וּמַה אֶפְתַּח פִּי עַל יָדָם? אֵינְךָ עוֹזֵר לִי לִמְצֹא אוֹתְךָ נֶחֱרָץ שֶׁמֶשׁ, וּבְעִקָּר, כְּשֶׁנִדְמֶה - הִנֵּה בְּיַד חַמָּה אֶגַּע בְּךָ - דַּוְקָא אָז רֶכֶס-עוֹד-אֶחָד קָם אוֹיֵב מוּל הָעֵינַיִם. צֵל שִׁטָּה דַּלָּה אֵין בְּכֹחוֹ לְהוֹשִׁיעַ תּוֹהֶה מִדְבָּר. גַּם לֵב אֲבָנִים אֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסְיוֹן עוֹנוֹת חֹם וְשָׁנִים. רְאֵה, אֵיךְ מִתְפּוֹרֶרֶת דַּרְדֶּרֶת נִשְׁבֶּרֶת אֵין-אוֹנִים בַּמִּדְרוֹן אֶל  וַדִיּוֹת נֶגֶב הַנִּחָרִים. יֵשׁ לַגַּעְגּוּעִים גְּבוּל - וְאֵין מִמְּךָ סִמָּן, רַק הַבְטָחוֹת אַכְזָב בּוֹגְדוֹת אֲפִיקִים, מְנִיפַת סַחַף בְּטַעַם עָפָר מַר. וּבֶן-הָאָדָם כָּאן חוֹלֵם מַיִם, הוֹזֶה תִּקְוָה, לַתְּהוֹם מִתְנַפֵּל כְּאַחַד הַסְּלָעִים                    - וְאֵין עוֹצֵר. וְאַתָּה, אֵלִי, רֶכֶס אַחַר רֶכֶס בָּא נֶחְבָּא - וְאֵין מוֹצֵא. 17.10.1990, אילת ניווט בגבעות גורל א. עיני נץ תַּצְפִּיתָן בְּמִילוּאִים אַחַר הַרְבֵּה שָׁעוֹת בְּרִכּוּז עַד שִׁכְחַת בָּשָׂר מֵחֹמֶר לְרוּחַ גַּם בְּלֹא מִשְׁקֶפֶת עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים וְיוֹתֵר קִילוֹמֶטְרִים מְסֻגָּל לְהַבְחִין אַף לִרְאוֹת בְּתִרְגּוּל עִקֵּשׁ אָדָם בְּאַהֲבָה כָּנָף פּוֹרֵשׂ וְעַד תַּכְלִית אֹפֶק יַמְרִיא בְּלִי מוֹרָא צִפּוֹר לְעֵבֶר יְעָדָהּ מפת חול עֵינֵי נֵץ לוֹ חַדּוֹת קוֹרֵא עִקְבוֹת אֵרוּעֵי לַיְלָה בְּחוֹל דֶּרֶךְ עֵת שַׁחֲרִית שָׁנִים תְּמִימוֹת בַּמַּטָּע כָּאן עָבַר שׁוּעָל לְמַטָּה בִּקֵּר צֶפַע לִפְנֵי מַטַּח גֶּשֶׁם נִטְרְפָה פֹּה צִפּוֹר רַק אֶת גָּלוּת חַיָּיו מִכָּל תַּצְפִּית אֲרֻכָּה טָבוּעַ בְּמַפַּת חוֹל נִבְצַר מִמֶּנּוּ לִרְאוֹת. בתצפית פַּרְגּוֹל מָטָר צוֹלֵף רוּחַ רָטֹב, חוֹל גַּס שֶׁהוֹרָתוֹ כֻּרְכָּר פָּרִיךְ זוֹרֶה מֶלַח בָּעֵינַיִם. אָבוֹא לְהִתְחַבֵּא בַּבַּיִת עַל מָצוּק מִתְפּוֹרֵר בֵּין נְתַנְיָה לְנוֹף יָם. אָשׁוּב רוֹכֵל וּמוֹנֶה אֲסִימוֹנִים זוֹלִים שֶׁל גּוֹרְמִים, סִבּוֹת, אוֹקְיָנוֹסִים, יַבָּשׁוֹת. בְּפָרָשׁוֹת דְּרָכִים, בַּצֹּמֶת – יָשׁוּב יִבְגֹּד בִּי הַלֵּב. בּוֹרֵא אֲנִי אַיִן מִיֵּשׁ וּמוֹשִׁיט יָד גּוֹשֶׁשֶׁת – וְאֵינֵךְ לְיָדִי, מָרִיבֶּל. עֲנָנִים בְּגֹבַהּ מַיִם אוֹצְרִים מֶרִי רַב, אָפֹר הוֹרְסִים אֶל קַו הַחוֹף לְהִתְרָאוֹת עִמִּי פָּנִים. צום דיבור לְכַלּוֹת אֶת שַׁלְהֲבוֹת הַדִּבּוּר הַמְיַבְּשׁוֹת גוּף וְנֶפֶשׁ בָּאֵשׁ - בְּמִמְטְרֵי רַחֲמִים קְרִירִים עַל צְחִיחַ עֵץ מִַיִם חַיִּים מֵאָמִיר לְעִקָּרוֹ שֶׁל שֹׁרֶשׁ. אֵין עֲרֹךְ וְאֵין לָהּ מְחִיר לַדְּמָמָה. הִתְמַסֵּר, אִם תּוּכַל, לְלֹא שִׁיּוּר, לְשִׁיר עוֹלֶה מֵעֹמֶק, לְצִיּוּר תָּר אַחַר מִתְאַר הָאוֹר. וּבַתְּפִלָּה מִשְׁעוֹל טָמִיר אֶל שַׁעַר.  צום דיבור (נכתב 10.6.89 נשלח למעריב 16.9.89, נדפס) אמנות המיתה[15] בְּמַשַּׁק כַּפּוֹת דְּקָלִים מַחְשִׁיכָה חָצֵר. בְּאֵין אִישׁ בַּשְּׁבִילִים אֲנִי פּוֹסֵעַ. נוֹשְׁרִים זִכְרוֹנוֹתַי מֵעָלַי שַׁלֶּכֶת בְּעֶרֶב סְתָו לִקְרַאת גִּשְׁמֵי בְּרָכָה. בְּלֹא תַּרְעֹמֶת, הֲרֵינִי נָכוֹן לַחֹרֶף - לַחְדֹל, לַחֲלֹף, בְּלֹא הוֹתִיר עֲקֵבוֹת. מַחֲלוּ לִי אִם הִדְלַחְתִּי מְעַט הַמַּיִם, תִּקְוָתִי, שֶׁלֹּא עָכַרְתִּי הַרְבֶּה אֲוִיר. הֵן הָיִיתִי כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי כָּאן - רַק צֵל צִפּוֹר עוֹבֵר וּמַשַּׁק כָּנָף. עַד אֶשְׁתַּלֵּם לִי בִּבְדִידוּת בְּדֹלַח, עַד אֶשְׁתַּקֵּף בִּי זְכוּכִית טְהוֹרָה. 8.10.1987 לאכול עם המתים לֶאֱכֹל עִם הַמֵּתִים? לָמָּה לֹא בְּעֶצֶם?! חַיִּיתִי עִמָּם עֶשֶׂר שָׁנִים טוֹבוֹת. כָּל יוֹם הָיִינוּ מִתְרָאִים, מְשׂוֹחֲחִים, וּבְעִקָּר שׁוֹתִים קָפֶה תּוּרְכִּי בְּהַפְסָקַת עֶשֶׂר. בְּקֹשִׁי נָתְנוּ לִי לַעֲזֹב. הָיִיתִי אָז צָעִיר יוֹתֵר, רָצִיתִי לַחֲזֹר לַחַיִּים. זֶה קָשֶׁה, אַךְ אָמָּנוּת הַפְּרֵדוֹת נִקְנֵית בְּתִרְגּוּל. חֲבָל לְאַבֵּד יְדִידִים. עִם הַגִּיל קָשֶׁה לְמָצְאָם. חוּץ מִזֶּה, הַמָּוֶת בֶּאֱמֶת לֹא מוֹנֵעַ שִׂיחָה נְעִימָה. הִשְׁאַרְתִּי כַּמָּה מֵהֶם שָׁם, בְּאַרְכִיּוֹן יְרוּשָׁלַיִם. אוּלָם,  הִבְטַחְתִּי לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר, וַאֲפִלּוּ לַחֲזֹר. עצי לבנים בדומיית יומיאו עֲצִיצִים לָהֶם כָּאן בְּאֶדֶן חַלּוֹן, וִילוֹן תַּחְרָה, בֵּית-בֻּבּוֹת יַלְדוּת. וְאָכֵן - אֵין מַמְתִּינִים לַעֲקֵדוֹת.  הַנִּנּוֹחִים, שַׁלְוַת  זוֹ עַרְבִיתָם  בְּלֵב כָּזָב לָבָן, זֹהַר חֲצוֹת צָפוֹן. הֲבֶאֱמֶת, נִכְסֶפֶת בִּי נֶפֶשׁ לְאֹפֶל – וּמָה פֵּשֶׁר עֶרְגָּה לְלַיְלָה נוֹפֵל?  צִפֳּרֵי קֹטֶב בְּבִטָּחוֹן צָפוֹת לָהֶן  עַל גְּלִידֵי קֶרַח נִסְחָפִים בְּנָהָר חוֹתֵר-יָגֵעַ יַמָּהּ, כְּפוֹר לְהֵאָסֵף. חֲגִיגַת אֲשֹוּחִים וָאֹרֶן, מִתְאַבֶּלֶת, אֲפוּפַת יֹפִי עָקָר בִּקְתַּת-עֵץ. שְׁקִיעָה תְּלוּיָה מִתְהַפֶּכֶת מַאֲכֶלֶת. עֶצֶב כָּבֵד יוֹרֵד, מְיַחֵל קֵץ דָּבָר. קֹמֶץ יְלָדִים מְנֻתָּקִים מְדַלְּגִים בַּחֶבֶל בַּחֲצֵר בֵּיתָם הַנִּדָּח מְאֹד - מִתְעַלְּמִים מִלִבִּי מְנַבֵּא מָרוֹת עַל מַפַּל-פִּתְאֹם נִמְהָר לְהַפִּילֵנוּ שׁוֹתְתִים אַרְצָהּ עִטְרַן גַּעְגּוּעִים, שְׂרָף חָרִיף לִתְשׁוּקוֹת לֹא בָּאוּ. 5.5.87, בין יומיאו לטוקסלה, שוודיה. נדפס ב מעריב ב 19.6.1987. חילופי אוכלוסין, א, ב, ג[16] א הַמְּהַגְּרִים הַתּוּרְכִּים מִמַּקֶדוֹנְיָה נִדְחֲפוּ לְדִירָתֵנוּ בֶּחָצֵר הַגְּדוֹלָה. פְּלִיטִים בְּמִסְגֶּרֶת חִלּוּפֵי אֻכְלוּסִי, בִּמְחִיר יְוָנִים שֶׁגֹּרְשׁוּ מֵאַנָטוֹלְיָה. בְּקִינָה עַל בָּתֵּיהֶם שֶׁנָּטְשׁוּ שָׁם - "אַל תֵּלְכוּ לְיִשְׂרָאֵל!" חָזְקָה עֲצָתָם. "בְּנוֹתֵיכֶם תֵּצֵאנָה חִישׁ הָרְחוֹבָה, וְהַבָּנִים שׁוּב לֹא יְכַבְּדוּ אֲבוֹתָם!" ב בַּמַּחֲזֶה "עֲשָׂרָה בְּיוּלִי, 1908" אוֹמֵר פָּלִיט תּוּרְכִּי מֵרוּמֵלִי: "רוֹעִים שֶׁלָּנוּ, מִתְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם לַאֲדוֹנִים, לִמְלָכִים הָפְכוּ שָׁם. וְאִלּוּ אָנוּ, כָּאן, הַיּוֹם, )בֵּין אַחִים, בִּמְכוֹרָתֵנוּ(, אֲפִלּוּ רוֹעֵי-צֹאן סְתָם - נִבְצָר מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת!" ג הַבְּלוֹקוֹנִים שֶׁלָּנוּ, עֲלוּבִים וְחִוְּרִים, עַל שִׁטְחֵי פַּרְדֵּס "רְכוּשׁ נָטוּשׁ" נִטְעוּ. בֵּין גִּזְעֵי אִילָנוֹת עֲקוּרִים חָפַרְנוּ. טוּרִיָּה הֶעֶלְתָה דַּפֵּי קֻרְאָן חֲרוּכִים. הַתּוֹשָׁבִים שֶׁבָּרְחוּ מִפֹּה, שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ, לְיָמִים נוֹדַע - פְּלִיטֵי רְצוּעַת עַזָּה. רוֹעֶה זָקֵן, מִשֶׁלָּהֶם, נִתְעָה לְנֵס-צִיּוֹנָה: "וָאדִי חַנִּין! וָאדִי חַנִּין!" יִבֵּב הַלָּז. 1987? הכל הווה בעתו הוּא יָדַע זֹאת גַּם כְּשֶׁלֹּא יָדַע. בֵּין אֵין סְפוֹר אֶפְשָׁרֻיּוֹת מְתַעְתְּעוֹת מְשׁוֹרֵר, כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת, נִתָּן לִקְרוֹא לְחַיָּיו הִתְחַנְכוּת לִקְרָאת אַהֲבוֹת, אַכְזָבוֹת מִינֵי עֲבוֹדוֹת סְתַמִיּוֹת, רָעוֹת, לְעִתִּים טוֹבוֹת: שְׁלַל הִתְנַסּוּיוֹת הוֹעִילוּ יוֹתֵר מִכֹּל לְהִתְמַצֵּא, לְהִתְעַדְכֵּן, לְהִתְבּוֹנֵן. יֵשׁ כִּוּוּן לַדְּבָרִים. הַכֹּל הוֹוֶה בְּעִתּוֹ. קָרֵב קֵץ לַתַּרְגִּילִים. עֵת לַתּוֹצָאוֹת. וּכְשֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ וּמְקַבֵּל אֶת צוּרָתוֹ וּבְהַגִּיעַ הָעֵת לְהַשְׁלִים חֲנִיכָתוֹ מְאוֹתְתִים, פִּתְאוֹמִית וְנִמְרָצוֹת, שֶׁעָלָיו לְהִזְדָּרֵז אֶת הַבָּמָה לְפַנּוֹת. בין המצרים: א. ראתה עיני וְהִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ. וּבֵין מְצָרֶיהָ שֶׁל אַהֲבָה נְדִירָה לְפַחַד תָּדִיר עֶצֶב שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִמִּי כְּאָח מִבֶּטֶן. וְהָעִקָּר - דְּבַשׁ שֶׁגָּנַבְתִּי עַל קְצֵה מַקֵּל: פְּאַת שָׂדֶה, קֶטַע מִדְבָּר, פָּרֹכֶת זְרִיחָה וּשְׁקִיעוֹת שֶׁלֹּא נִלְאוּ מִסַּפֵּר תְּהִלַּתֶךָ, וּלְהֶרֶף רֶגַע - רָאֲתָה עֵינִי. 14.5.1992 ב. גוף חומר לַהֶבֶת אוֹר קְטַנָּה - נֵר גּוּף חֹמֶר אוֹזֵל, חֳלִי תְּעִיָּה, שִׁמָּמוֹן. מָוֶת, טָעוּת חוֹזֶרֶת, אוֹכֶלֶת אוֹתי חַיִּים כָּל רֶגַע, כָּל יוֹם. אֵל אַתָּה, אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב אַתָּה, מִי יִתֵּן, עַל כִּסֵּא  רַחֲמִים - שֶׁהֲרֵי אֵין בִּי מְתֹם. וּמַעֲשַׂי לַתֹּהוּ - וְרַק אַתָּה תִּמְלֹךְ. 14.5.1992 ליל נדודים                         מוקדש לא.מ לַיְלָה שֶׁל מַיִם וּנְדוּדִים שֶׁל גַּלִּים יוֹרְדִים וּמַעֲלִים וְכַפּוֹת יָדַיִם חַסְרוֹת מָנוֹחַ יוֹרְדוֹת הֲרָרִים קְרִירִים עוֹלוֹת עֲמָקִים נִסְתָּרִים לֹא לֵיל מְנוּחָה וָרֹגַע לֵיל הִסְתַּנְּנוּת יְחִידִים תְּנוּעַת תְּנוּחוֹת וְגוּפִים בְּאָ"שׁ לַיְלָה יַנְשׁוּפִים נוֹשְׁמִים מְמַשְּׁשִׁים נוֹשְׁפִים לֵיל אֵבָרִים מִתְעַרְבְּבִים וּגְנוּבִים הַמַּיִם וְשׁוֹפְעִים לֹא מַרְגֹּעַ וּשְׁנַת יְשָׁרִים מָצָאנוּ אַתְּ וַאֲנִי בַּלַּיְלָה שֶׁיָּשַׁנּוּ לָרִאשׁוֹנָה בְּמִטָּתִי וּבַשַּׁחַר הָרִאשׁוֹן בְּגִנָּתִי קָרוֹב לַצִּמְחִיָּה הַמִּתְפָּרַעַת לַצּוּפִיּוֹת הַנּוֹעֲצוֹת מַקּוֹרָן עָמֹק לְלֵב הַפֶּרַח וְהַנֶּקְטָר וְצוּף מָתוֹק מַטְרִיף דַּעְתָּן. רפרוף סַסְגּוֹנִי הִפְתִּיעַ הַחֶשֶׁק, פִּרְפּוּר רַפְרָף, כְּנַף מֶשִׁי. בְּשִׂיא הַהִשְׁתַּלְהֲבוּת לַהַט מִהֵר לִדְעֹךְ. בְּצַעַר רְאִינוּהוּ מִתְמַסְמֵס, נָמוֹג. הִמְשַׁכְנוּ כְּזוּג וְשָׁרְרָה הֲבָנָה. לֹא דִּבַּרְנוּ עַל מַה שֶׁ הָיָה, עַל מַה שֶּׁאֵינוֹ שָׁב לִקְרוֹת. הַכֹּל כָּרָגִיל, הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים. אָבָק כָּסוּף רְפְרוּף פַּרְפָּר עַל כָּרִית אֶצְבָּעִי הוֹתִיר. הטוב המועט הזה[17] כָּל עוֹד אֶפְשָׁר - מָבוֹךְ מֶשֶׁךְ הַגּוּף, מַפֹּלֶת אֲנִי וְאַתְּ. מַה מְעַט נִשְׁאָר: עֶצֶב הָעֶרֶב זֶה מֶתֶק אוֹזֵל, זְמָן שֶׁהַטּוֹב הַמְּדוּמֶה שֶׁבּוֹ - חֹשֶׁךְ הַחֹמֶר הָעָרֵב קוֹרֵא עוֹרֵב: רָעָב! 22.6.1987 נוף צונח תחת רגליך[18] אַל תְּגַנֶּה אֶת עַצְמְךָ עַד כְּדֵי כָּךְ. אֵין פֹּה, הַאֲמֵן לִי, לִקּוּי רְאִיָּה - כִּי-אִם תַּעֲתּוּעֵי תַּבְלִיט, תִּגְבֹּרֶת תַּרְמִית הַנּוֹף, אֲדָמָה רַקְבּוּבִית. אוֹזֶלֶת וְנִסְחֶפֶת הַתַּכְסִית הַקַּלָּה, הַמַּתְעָה - מִתְגַּלְעִים רִכְסֵי סֶלַע כָּעוּר, עוֹיֵן. אֵיךְ יָכֹלְתָּ אַתָּה לְהִתְחַבֵּר כָּל אֵלֶּה הַשָּׁנִים לִחְיוֹת! נִשּׂוּאִים, בּוֹגְדָנוּת קוֹרוֹת הַבַּיִת, מִבְחֲנֵי זְמָן וְרוּחַ אָבָק - הֵם אֲשֶׁר טָחוּ עַיִן - רַק שֶׁלֹּא תַּבִּיט הַמָּוֶת מַה מְעוֹלֵל לְאַבְנֵי תְּהוֹם. 14.1.1985 טבע דומם עם ערמונים[19] שְׁתִי וָעֶרֶב נִפְרֶמֶת לָהּ, בְּלֹא רַחֲמִים, שְׁאֵרִית אַהֲבָתֵנוּ פֹּה, בְּשַׁלֶּכֶת צֶבַע. עֲצֵי-עַרְמוֹן מְטֻפָּחִים יִנַּשְּׂאוּ לְגֹבַהּ, וְנֶפֶשׁ בַּמּוֹרָדוֹת נִתְכַּעֵר יוֹרְדִים. סְתָו אֵירוֹפִּי יָפֶה. מְאֻלָּף-עַד-זִיּוּף. טֶרֶם יִפֹּל חֹרֶף. קוֹר אוֹרֵב בָּהָר. עַצְבּוּבִית-אַכְזָרִים תִּגַּע בְּסִמְטָאוֹת בַּאזֵל, עִיר נָכְרִיָּה, בָּהּ שְׂפַת נָהָר וְעֶרֶב זֹהַר רָקוּעַ. הַזָּהָב הַשָּׁחוּט מִבַּעַד לַעַלְוָה עַל רֹאשֵׁינוּ יִגְהַר. 6.9.1987 אפולו 11 יָכֹלְנוּ לִלְמֹד לְמָשָׁל... לְהֵיטִיב לִחְיוֹת. נִשֵּׂאנוּ רַק שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הַנְּחִיתָה. הָעוֹלָם לֹא לָמַד וְגַם לֹא שָׁכַח דָּבָר. וְאוּלָם, אֲנַחְנוּ שֶׁנִּדְרַשְׁנוּ לְשַׁקֵּם רַק זוּגִיּוּת מִקְרִית קְטַנָּה קוֹרֶסֶת שָׂרַדְנוּ נוֹשְׂאִים  סֶלַע יָרֵחַ בַּלֵּב, לֵב שֶׁכָּל גָּדְלוֹ- רַק אֶגְרוֹף קָמוּץ. הֲמוּמִים יָשָׁבְנוּ עִם חֲצִי מִילְיַארְד צוֹפֵי מִרְקָע. הָיָה זֶה בִּטְבֵרְיָה עִלִּית, בְּשִׁכּוּן פְּלוּס מָאתַיִם, אֵצֶל מִשְׁפַּחַת רֶוַח. נִיל הִצְהִיר: צַעַד קָטָן לָאָדָם וְעָצוּם לָאֱנוֹשׁוּת. יָפֶה דָּרַשׁ הָאִישׁ וְהִתְרַשַּׁמְנוּ. אָכֵן, עִמּוֹ צָעַדְנוּ עַל יָרֵחַ וְאֵיכְשֶׁהוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. 28.4.05 מגרות זיכרון חסרות מנוח[20]                            1968, כְּתָב דָּהוּי עַל מַעֲטֶפֶת: לֹא יְאֻמָּן, אֲבָל אַתְּ שָׁם יָפָה בְּצִלּוּמֵי שָׁחֹר-לָבָן וְהָאָפֹר. וְרַגְלַיִם חֲטוּבוֹת לָךְ, וְחָזֶה רָם, וּבְעוֹר רַעֲנָן פָּנַיִךְ מְאִירוֹת. מְעַנְיֵן, אַף לֹא רֶמֶז לַאֲשֶׁר יָבוֹא. "אוֹקְטוֹבֶּר בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה עִם פֶלֶק וְיַאצֶק"' צְעִירִים מִפּוֹלִין, וּבַתְיָה אֲחוֹתֵךְ שֶׁעַל סַף נְעוּרֶיהָ עוֹדָהּ וְאַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם וְשָׁם כָּל הַדְּרָכִים בְּלֹא רַמְזוֹר יָחִיד שֶׁיַּזְהִיר, בְּטוּחוֹת  עוֹדָן מִבְּגִידָה, מִמָּוֶת, מֵחַיִּים בַּמָּצוֹר. וְלֹא פַעַם בְּהַבִּיטִי לְאָחוֹר מתְקוֹמֵם נֶגְדִּי עָבָר מִשְׁתַּנֶה תָּדִיר הַמַּאֲשִׁימֵנִי בְּכִבּוּי אוֹרוֹ. 08.08.03 אבן על פי הבאר אֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר הָיִית לִי, סֶלַע עַל צַוָּארֵךְ עָנַבְתִּי. שֹׁרֶשׁ הִכָּה וְהֶעְמִיק, וְגַנֵּנוּ, עֵץ הַמָּוֶת שָׂם לְאֶרֶץ מְלֵחָה. חֶרְפַּת בְּגִידָה וְאִוֶּלֶת זְמַן חוֹלֵף מַחֲרִיף – וְאֵין זַכָּאי, וְאֵין חוֹנֵן. אהבת חייו, גואדלופה[21] נְבוּכוֹתִי בְּלֹא לְהָבִין מָה רָאָה עָלוּב זֶה לְשַׁתְּפֵנִי בְּחִבּוּטֵי נַפְשׁוֹ. יֵשׁ וְנִבְצָר בִּשְׁעָתוֹ לְפָרֵשׁ מִתְרָחֵשׁ, וְדָנְתִי לְחוֹבָה בְּלִי לִהְיוֹת בִּמְקוֹמוֹ. עָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מֵאוֹתָהּ שִׂיחָה: הֶכֵּרוּתֵנוּ שִׁטְחִית הָיְתָה, דֵּי אַקְרָאִית. הִכַּרְתִּי צְרוֹר שִׁירִים מִשֶּׁלּוֹ, אֲהַבְתִּים, לֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזֶּה. הִזְמִינָנִי לְקָפֶה תּוֹךְ תַּיָּרוּת אַגָּבִית בְּ"וִילֶג'" נְיוּ יוֹרְק, וְקוֹלוֹ רָהוּי לֹא נִמְחָה שָׁנִים מִזִּכָּרוֹן: "נִסְיוֹנוֹתַי לְמַלֵּא בְּאָהֲבָה אֶת נִשּׂוּאַי לִגְרוּשָׁתִי הַיְהוּדִיָּה  – עָלוּ בְּתֹהוּ. לֹא הָיִיתִי מְאֻשָּׁר אִתָּהּ. דַּוְקָא עִם גּוּאַדָלוּפֶּה, גּוֹיָה, מָצָאתִי אָהֲבָה…" 10 ינואר 2004 יותר געגוע מעיר יוֹתֵר גַּעְגּוּעַ מֵעִיר. לִסָבּוֹן בְּפוֹרְטוּגָל. אֶבֶן מִיל בִּנְתִיב אַהֲבָתִי. וּמְחַזֶּרֶת אַַחַר גּוֹרָלָהּ נֶפֶשׁ אֵין שָׁלוֹם לָהּ אַף בְּעִיר יָפָה רוֹכֶנֶת לְחוֹנֵן אֶת רַגְלָיו שֶׁל יָם חוֹלֵם, נֶאֱהָב. אַחַר כָּל נִדְבַת אַהֲבָה שָׁנִים אֵשֵׁב שִׁבְעָה. סַאוּדָדֶה לֵב נוֹפֵל, עַרָפֵל עִיר אוהֶבֶת יָּם. חַלּוּקֵי שַׁיִשׁ נִגְרְפוּ לִמְנִיפַת הַשֶּׁפֶךְ חַיַּי. אֲבָנִים לֹא יָשׁוּבוּ לְגוּף הָהָר עַצְמוֹתַי. 29 אפריל 2003 זרזיף וערפל אַהֲבָה, אֲפִלּוּ הִיא, לֹא הָיָה בָּהּ דַּי, לֹא הִצִּילָה מִמָּוֶת וָרִיק בְּעוֹד מוֹעֵד, בִּהְיוֹתִי אִתְכֶם בָּאָרֶץ. בַּגְרוּתִי נוֹטֶרֶת עֶלְבּוֹן נְעוּרַי, וְאַבְנִית סִיר בְּסִתְרֵי בֶּטֶן. הִתְיַפְּחוּת הָיְתָה עוֹזֶרֶת, דֶּמַע לִמְחוֹת פֹּה, בַּנֵּכָר. זַרְזִיף וַעֲרָפֵל מִכְּבָר מִתְדַּפְּקִים עַל סוֹרָגִים; בְּאֹרַח עָלוּם וְנִפְתָּל נִרְאִים כְּמַבְטִיחֵי דָּבָר. כיכר איזבל הקתולית מַסָּע מֻזָּר חַיֶּיךָ. לִכְאוֹרָה, חֲלוֹֹם וָפֵשֶׁר, אַהֲבָה שֶׁצִּפִּיתָ שָׁנִים הִנֵּה בְּהֶשֵּׂג יָדְךָ. אוּלָם, אַף בְּהַגִּיעֲךָ אַתָּה עֲדַיִן רָחוֹק. סַפְסַלֵי מַרְגֹּעַ בַּרְזֶל בְּכִכַּר אִיזַבֶּל הַקָּתוֹלִית בְּקָרָקָס חַסְרַת עוֹנוֹת שָׁנָה מֻבְחָנוֹת. לַמַּלְכָּה הַכֹּל בָּרוּר: לִשְׁדֹד יֵשׁ עֲבָדִים, זָהָב, אֲרָצוֹת.. אוּלָם, עֵינַי בָּאֹפֶק תָּרוֹת אַחַר הָאוֹת שֶׁיּוֹבִיל הַבַּיְתָה, אִלּוּ יָדַעְתִּי הֵיכָן בֵּיתִי. חֲטוֹטֶרֶת חֲרָדָה בְּקוּמִי בְּיָשְׁבִי תַּחַת אִילָנוֹת עֲנָק טְרוֹפִּיִּים אֵיךְ זֶה אֵין בָּאַהֲבָה הִיא-לְבַדָהּ לְהַשְׁקִיט זַעַף לֵב לֹא מְנֻחָם, לֹא רָגוּעַ, מְיַחֵל-לֵךְ-תֵּדַע-מָה אוּלַי גֶּשֶׁם יְנַחֵם לְבַסּוֹף גֶּבֶר בָּא מֵאֶרֶץ צָמָא. 6.7.2000 מגע יד חורף (תיזיאוס במילואים[22],נוחם אהבתך) דַּרְדֶּרֶת בַּזֶּלֶת צְרוּבָה עֵדָה לְפֶרֶץ הַפְּרִיחָה. וְעֵשֶׂב קוֹמָתוֹ זוֹקֵף כָּעֵת כָּמוֹהוּ כְּגֶבֶר, אֲשֶׁר שָׁכַח שְׁנוֹת-רָעָה. חֳדָשִׁים אַחַר לֶכְתֵךְ חֶסֶד בּוֹאֵךְ אֵלָיו. פֶּסַח בְּכוֹכַב הַיַּרְדֵּן, תַּצְפִּיּוֹת אֲרֻכּוֹת טְוָח. בַּמֻּצָּב הָאוֹבֵד בָּהָר. לְשַׂק הַשֵּׁנָה שֶׁלּוֹ, הַצָּר, מִצְטַרף נֹחַם אַהֲבָתֵךְ הֶבֶל לֶחֶם חָם וָטוֹב. מַגַּע יַד חֹרֶף גָּשׁוּם - וְנֵעוֹר זֶכֶר יָרֹק. 1989 שבע לֹא הָיָה לָנוּ טוֹב יַחַד מְאֻשָּׁר לֹא הָיִיתִי אִתָּךְ. הַלֵּב מוֹרֵד, אֲבָל מוֹדֶה: מֻסְגָּר לַבְּדוֹד, מֻכֶּה שָׁבְתִי עַל עִקְבוֹתַי מִמֵּךְ. אֵינִי מַרְחִיק, אֵינִי קָרֵב, כְּבָר מוֹחָה אוֹתָךְ דַּרְכֵּךְ וְעוֹד נִפְתָּל אוֹהֵב אָבוּד פֶּרֶד עָקוּד שְׁתֵי עֵינַיִם בְּמַעְגָּלוֹ סוֹבֵב הוֹלֵךְ. מֵאָז הִכַּרְתִּי שֶׁבַע שָׁנִים חַמֵּשׁ מִיּוֹם בּוֹ עָזַבְתִּיךְ. נִשְׁבַּעְתִּי סוֹפִית שֶׁבַע לִשְׁכֹּחַ, וְאֵין יוֹם וְאֵין לַיְלָה שֶׁבִּדְמוּתֵךְ אֵינִי שׁוֹגֶה. רואים במי נגעה האש כִּמְעַט אֵין רוֹאִים עָלַי מַה עוֹשֶׂה לִי אָבְדָּנֵךְ - וְאֵינִי אָץ אֶל הַמַּרְאָה. רַק עֵין יְדִיד רְגִישָׁה תַּבְחִין בְּרֶשֶׁת הָרַעַד שֶׁלַּעֲוִית הָעֶצֶב הַמֵּמִית. מַעֲמִיד אֲנִי פָּנִים שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁנִּתָּן אֵיכְשֶׁהוּ לְהַמְשִׁיךְ - וְאֵינִי מוֹלִיךְ שׁוֹלָל אִישׁ: רוֹאִים, רוֹאִים בְּמִי נָגְעָה הָאֵשׁ! 16.11.1991 הרי חיינו, היינו עדים                              לאאולליה בְּנָקֵל אַף אֲנִי הָרֵי גַּעַש, לַבָּה תִּגְלֹש טְרוּנְיָה וָמֶרִי לְיַסֵּר אֶרֶץ פַּרְגּוֹל וּפֻלְסִין. לְעִתִּים, אַף עַקְרָב אָנֹכִי: נָצוּר בְּמַעְגַּל הָאֵש נוֹאָש נַפְשִי לִטְרֹף עִם פְּלִשְתִּים. אוּלָם, זֶה נָדִיר וְגַם יָקָר, עֵת אֲפִלּוּ בִי וְלוּ לְהֶרֶף עַיִן קֻרְטוֹב  שְפִיּוּת יַגִּיהַ וְאֶפֹּל אָז גְּלוּי עֵינַיִם. בְּעַד לְעַב אֹבֶךְ וַעֲרָפֶל תּוֹפַעְנָה בַּעֲנָוָה שָעוֹת יָפוֹת נִקְרוּ בְּדַרְכֵּנוּ (וּפֹה פּוֹנֶה אֲנִי לְבַת-אוֹ-בֶן שִיחַ דִּמְיוֹנִי, לְ… חָבֵר מַקְשִיב לְקוֹלִי, נַנִּיחַ). נִדְמֶה, לֹא אַפְלִיג אִם אֹמַר, שֶהָיָה גַּם רֶגַע חֶסֶד, שֶאֶפְשָר וְרָאָה אוֹתָנוּ אַהֲבָה גְּנוּבָה בַּמַּטָּע. אֲמִירוֹ שֶל אִילָן אַלְמוֹנִי עִנְבֵּל פַּעֲמוֹן עָלִים קְרוּאִים לַהִלּוּלָה. דּוּמָם אָסְפָה לַגֹּרֶן הָעַיִן מִקְרִים וּפְרָטִים שֶתֹּאַם יְדִידוּתִי צִיֵּר לָנוּ מֵהֶם יְצִירַת אָמָּנוּת מִינוֹרִית, נוֹגַעַת לֵב לְהִשְתָאוֹת. בַּל נִהְיֶה, אִם כֵּן, כְּפוּיֵי טוֹבָה; הֲרֵי חָיִינוּ, הֲרֵי הָיִינוּ עֵדִים. 30.6.00, קָרָקָס בלארה עלתה הדרך לירושלים[23] עֵדִים שָׁמַיִם שֶׁלֹּא בָּחַרְתִּי לִגְלוֹת: הָאָצִים לְהִתְעַשֵּׁר וְהַנּוֹהִים אַחַר הַזֹּהַר לֹא שָׁבוּ אֶת לִבִּי, הַתָּר, אוּלַי לַשָּׁוְא, שַׁלְוַת מָזוֹר… כֹּה נִדָּח מֵהָעִבְרִית, מִן הַיִּפְעָה הַמִּדְבָּרִית שֶׁל אַרְצִי הַקָּשָׁה, הַמִּתְנַכֶּרֶת לְאוֹהֲבֶיהָ, וְעַד הֵנָּה – בְּעִקְבוֹת אִשָּׁה… לְהֵיכָן שֶׁגּוֹרָלִי מוֹבִיל לִקְרֹא נִגְזַר עָלַי אֶת הַכָּתוּב בְּזֶה כְּתַב קְמָטִים עַל עוֹר מִצְחִי – בְּמוֹ עֵינַי הַשְּׁתַיִם. וּבְמֶרְחֲבֵי סַחַף וְצַבָּר, בְּלָארָה, הַצַּחִיחַ הִזְכִּיר בַּיִת: מוּל עֵינַי בּוֹהֶה לִשְׁאֹל, מֵעַל אֹפֶק, בְּרֶכֶס תָּכֹל, רוֹטֶטֶת, הוֹזָה – יְרוּשָׁלַיִם. 16.5.1999, קָרָקָס זאבים לא יתקפו זְאֵבִים לֹא יִתְקְפוּ חַיָּה בְּרִיאָה. לְעֵדֶר הָאַיָּלִים יִקְרְבוּ לְתֻמָּם כִּמְטַיְּלִים לַהֲנָאָתָם, בְּנֹעַם. עֵינֵיהֶם עֵרוֹת לְזִיז, לְנִיעַ שֶׁלֹּא נַבְחִין בּוֹ לְעוֹלָם. אוּלָם, אַךְ יַבְחִינוּ בַּיָּגֵעַ, בְמִי שֶׁנָּפַל לִבּוֹ, בַּצּוֹלֵעַ – בְּזֶה הָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ בְּבֻלְמוּס רֶצַח יְשַׁסְּעוּ אֶת הַקָּרְבָּן. לָאַחֲרוֹנָה, חוֹשֵׁב אֲנִי פַּעֲמַיִם אִם לָצֵאת לַחֲדַר אֹכֶל בַּקִּבּוּץ, לַמִּרְפָּאָה אוֹ לַמַּכֹּלֶת הַקְּטַנָּה. רַק הַשָּׁבוּעַ תְּקָפוּנִי פַּעֲמַיִם. הִפְתִּיעַ אוֹתִי שֶׁצֶף-הַקֶּצֶף שֶׁל כַּלְבֵי חֲבֵרֵינוּ, זִיקֵי הַזְּאֵבִים בָּעֵינַיִם. רבע אֵיךְ נָהַגְנוּ לוֹמַר בֵּינֵינוּ בְּ"תָא סְטוּדֶנְטִים לְמִזּוּג גָּלֻיּוּת" (כְּאִלּוּ בִּקֵּשׁ מִישֶׁהוּ   ִ                      לְהִתְמַזֵּג עִמָּנוּ) בְּבִירָתֵנוּ הַמְנֻכֶּרֶת בְּרֵאשִׁית שְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים קֹר בַּגֶּשֶׁם גַּם כְּפוֹר: "יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם, הַלְוַאי שֶׁהָיִית אוֹהֶבֶת אוֹתָנוּ רֶבַע מִמַּה              שֶׁאֲבוֹתֵינוּ אָהֲבוּ אוֹתָךְ". ממתין לבואך  עוד שיר לא.מ מַמְתִּין לְבוֹאֵךְ. אַף הַפַּעַם מַשְׁלֶה אֶת עַצְמוֹ. כְּבָר לֹא תִּגְנְבִי עוֹד לַיְלָה לִישֹׁן עִמּוֹ. וְאֵיךְ בְּלִי מֵשִׂים חָלְפוּ חַיָּיו מִתְקַשֶּׁה לְהַסְבִּיר לְעַצְמוֹ. לְפָנִים, כְּשָׁהָיָה עָלָיו, לֹא רָקַד בְּחַיָּיו נְמוֹגִים לוֹ נְקֻדַּת מָגוֹז. כָּאן, לְעִתִּים רוֹקֵד לְבַד בּחַדְרוֹ. מֵשִׁיל עַד אֵין לָדַעַת מַה נִּשְׁאַר. מוּזִיקַת עֶצֶב יֵשׁ שֶׁנֵּאוֹתָה לוֹ. [1] השיר השני - נכתב ב- 25.10.85/  פעם היה מצורף לכאן מוטו של המשורר אטאאואלפה יופנקי- אבל הנוסח הספרדי אבד לי. השירים האלה מופיעים בנוסח הספרדי. חלק מהסדרה כל ימי אשנה מקומי. [2]  נכתב ב 15.7.96.שירמנוקד.  1997 - נדפס ב CARTA DE JERUSALEM , עברית וספרדית. הופיע בסמבטיון, ירושלים. מהקובץ סוף הפרדסים. פורסם בכתבי עת ונכלל בתרגום ספרדי בספר [3]נכתב ב 22.7.2000 בעיר ולנסיה, ונצואלה, בביתו של גיז'רמו סרסו. בגרסה שנכנסה ל"איזמרגד" השיר קוצר לפי המלצתו של אלקיים. [4] נכתב ב- 2.10.1986. שלחתי ל"ידיעות אחרונות" ב- 16.1.1987. לא נדפס. שלחתי ל"עיתון 77" ב- 19.2.1991. כנראה נדפס?. [5] נכתב בקאראקאס 5.7.2000. תורגם לספרדית ונדפס בספרון "סוף הפרדסים" [6] נכתב ב 16.7.96 שלחתי לפסיפס 25.10.96) [7] נכתב אוגוסט 1986. נשלח ל "מעריב" ב- 31.10.87 ופורסם שם. [8]   נכתב ב- 20.9.1987.  נשלח ל"פרוזה" ב- 30.10.1987. - לא ברור אם נתפרסם. בתחילה מצורף היה לו שיר על "פנתיאון גויא" במדריד, ולשניהם כותרת "שני שירי זיארה". [9] נדפס ב"עכשיו" 57, סתיו-חורף 1991 תשנ"ב. נכתב בתאריך   22.6.1990.     נדפס יחד השיר "עקדה בטולדו" בסתיו-חורף 1991, חוברת 57 של "עכשיו".  בתאריך 5.2.93  כתוב : הוצאתי כדי להדפיס ולנקד. תורגם לספרדית על ידי בעזרת אמדיאו פיקר.  תרגום שני נעשה בידי רוזר לוק. תורגם לשפה הקאטאלאנית בידי אאולליה סריאולה והופיע בכתב העת - REDUCCIONES גיליון 58 יוני שנת 1993. שלחתי את השיר בכתב-ידי העברי ב-11.6.93  והוא הופיע כאיור בלצד התרגום הקאטאלאני. [10] נכתב ב 1997 בקרוב [11] שיר זה ו"הרי חיינו, היינו עדים", נשלחו ליעקב בסר, עיתון 77,ב 21.1.01. ודיסקט עננים גוהרים[11] [12]  נכתב 24.10.1986. תורגם לספרדית ונכלל בספר Caballos. צוטט חלקית ב"ספירה"? של איתמר יעוז קסט. ב 3.5.96 נמסר ליעוז-קסט להכללה באנתולוגיה? ואצל חוקרת ספרות מאוניברסיטת בר אילן? ת"א? [13] 21.9.1990, הוקדש לסבק רודה [14] נוסח קודם ולקוי נקרא "נשל". הנוסח שהתפרסם ב "רביעיה חד פעמית" (פעם שנייה), פבר 1998. [15]  נכתב ב8.10.1987. נדפס ב"על המשמר"? [16]  נכתבו 1987? נדפסו ב"עיתון 77", גיליון 102, יולי 1988. ובאנתולוגיה "מבחר שירים שראו אור במרוצת עשרים שנה בעתון 77", אוקטובר1996. [17]  נכתב ב 22ּ6.87  נשלח למעריב יחד עם "גשם במדריד". נדמה לי שפורסם שם. [18] נכתב ב 14.1.1985. [19] נכתב ב 6.9.1987. [20] יש תרגום לספרדית. נלקח לUNEDITED [21] נכתב ב 10.1.2004. לוטש ב 18.3.2005. טרם פורסם. [22] נכתב 1989 , נשלח ל"עכשיו" 21.12.95. מהקובץ סוף הפרדסים. [23] נכתב ב 16.5.1999או 18.5.1999

ניווט בגבעות גורל      כל ימי אשנה מקומי      קרוב מדי לטרויה נולדתי      גירוש מהחמאם התורכי      מות המיילדת      אי, ים סביב      בלי להניד עפעף      לבואינוס איירס וחזרה      אבי, חיים-אוגלו-אברם      מאגנה הילאס      סרט בעצרי סינמה      אם הפנינה      אווה גרדנר, אישה יפה      כתונת הפסים      סדר הדברים      שבי ודורה      פרנציסקו דה זורברן      זונות      מחווה לפרנציסקו דה גויא      חירונה      מוהיקנים      רק ציפור      נוסע סמוי      לאחר המכה      אין אפילו אני      מעולם לא היה      תמונתו של דוריאן גריי      רדיו שאהב אותנו      במדור לפוריות הגבר      עננים גוהרים      אזופוס של ולסקז      האיש שהיא אהבה      חוף טגיסה, לנסרוטה      על שפת המופלא      אבוקדו אפיל בניסן      ליד הברושים והלאה מהם      אני זוכר אותו צעיר יותר      נשלים      סוף הפרדסים      רכס אחר רכס      ניווט בגבעות גורל      תענית דיבור      אמנות המיתה      לאכול עם המתים      עצי לבנים בדומיית יומיאו, שבדיה      חילופי אוכלוסין      הכל הווה בעתו      בין המצרים      ליל נדודים      רפרוף      הטוב המועט הזה      נוף צונח תחת רגליך      טבע דומם עם ערמונים      אפולו 11      מגירות זיכרון חסרות מנוח      אבן על פי הבאר      אהבת חייו, גואדלופה      יותר געגוע מעיר      זרזיף וערפל      כיכר איזבל הקתולית      מגע יד חורף      שבע      רואים במי נגעה האש      הרי היינו, היינו עדים      בלרה עלתה הדרך לירושלים      זאבים לא יתקפו      רבע      ממתין לבואך