שלמה אביו
שירים
מרדכי ניומן, ת"א
תשל"ד, 1973
על הספר
בהשראת המקראות לתלמידים החילותי לכתוב שירים אי-אז בחורף 1953, סמוך לסיום בית הספר היסודי בנס-ציונה והמעבר לגימנסיה הריאלית של ראשון לציון. בעשר שנות הכתיבה הראשונות מילאתי מחברות רבות בטיוטות בוסר שלא הראיתי לאיש. קרוב לאמצע שנות השישים, סמוך לסיום לימודי באוניברסיטה בירושלים - החלה כתיבתי להראות סימנים מהוססים של "משהו אמנותי". בדיעבד, חסד עשה עמי האל שלא פרסמתי משהו מ"תנובת הבוסר" של אותן שנות חניכות ותרגולים. "ציון אינה שואלת", זכה להיות שירי הראשון שראה אור דפוס ב 1969 בירחון "במערכה" הירושלמי. כביישן ונחבא אל כליו – לא מלאני לבי ליזום מעשה נועז כזה. זוג חברים ירושלמים, שביקרוני בדירתנו השכורה שברמת אביב הם שלקחו את השיר ממני ומסרוהו לכתב העת "העדתי". גם ההחלטה לגשת לתהליך הוצאת ספר שירים ראשון לא נבעה מתחושת כוח או חשיבות עצמית שלי, כי אם מדחף של מרי והתרסה למלותיה של רעיתי מנישואי הראשונים (1971-1967). באחד מחילופי המלים הנרגזות בינינו, אולי מבלי לרדת לעומק העלבון, הטיחה: "אם אינך מצליח ליצור – זה לא בגלל שאני בולמת אותך. פשוט, אין לך מה לומר!" רק הרצון "להראות לה שדווקא יש לי מה לומר" הוא שהמריצני לפתוח ב"דרך הייסורים" של הוצאת ספר שירה ראשון. לאחר האכזבות הבלתי-נמנעות אפילו כיום – עלה בדעתי לפנות להוצאת "דביר" היקרתית. ניגשתי לשם ולאחר אי-אלו גמגומים הנחתי את כתב ידי באשנבה של פקידת הקבלה ונמלטתי מהשטח. למזלי הגדול התגלגל כתב היד לידי א.ד. שפיר המנוח, דמות מופלאה מאחרוני דור אלתרמן ושלונסקי. הוא כבש את אמוני דווקא משום שלא המטיר עלי שבחים נבובים: "השירה העברית היא מקהלה רבת דורות ועתירת קולות. גם נימת-הקול הקטנה והאישית שלך... יכולה, לדעתי, להשתלב... "דביר" מפרסמת רק שמות גדולים ואין לך סיכוי אצלם. אתה מרשה לי לחפש לך הוצאת ספרים?!" הייתי המום מכנותו... והסכמתי. כך הגיע כתב היד לידידו, מרדכי ניומן, בעליה של "הוצאת מ. ניומן". את הכיתוב בשער האחורי כתב אמנם א.ד. שפיר אבל את הדגשת "השבט" ו"השורש הספרדי" (שכבר אז הביכו אותי וגם את שפיר עצמו...) יש לזקוף לעורך הממולח, שאף טרח לגשת לוועד העדה הספרדית בירושלים והצליח להוציא מהם תמיכה כספית. שפיר וניומן, שניהם מזה זמן רב בעולם האמת - עשו מה שהיה אז לאל ידם לעשות. אני אסיר תודה להם. הספר הופיע סמוך לנובמבר 1973, באי-השקט וההפגנות בעקבות מלחמת יום הכיפורים. באשר למקבץ שירי הספר: "אצטנף למולך ואירא", שיר אהבה-לא-אהבה מפברואר 59, מתקופת שרותי בסדיר, הצליח, איני יודע איך, "להסתנן" פנימה. כל יתר השירים הם מהשנים 1972-1962. בן 34 הייתי בהתפרסמו. גיל שבו משוררים שזכו לחשיפה מוקדמת משלי, כבר "מבשילים" ומתבססים. כבכול ספר בתולין - יש גם בספר זה לא מעט בוסר, אולם ניתן בקלות לזהות את מעגל הנושאים שיחזרו ויופיעו, כך או אחרת, גם בספרי השירה שיופיעו בעקבותיו. יומם לרגליך האל הוּא בְּאֵר רַק אַחַת בַּחֲצֵרֵנוּ עֲטוּרַת אֶבֶן תָּעִיק עַל אֶבֶן. יוֹמָם לְרַגְלֵי הָאָדוֹן כּוֹמֵס דְּרִיסוֹת פְּנִימוֹ – אֵלֶם שָׁטִיחַ בַּחֶדֶר. אֵלֶם קָפֶה בְּסִפְלוֹן רוֹקֵם גּוֹרַל גּוֹמְעוֹ גַּרְגֵּר גּוֹרֵר גַּרְגֵּר. וְשֶׁכָּתוּב בְּדֹפֶן עוֹקֶפֶת בִּתְבוּנַת הַיּוֹדַעַת בּוֹא יָבוֹא אֶל פִּתְרוֹן. הוּא לֵב שֶׁלַּטְבִּיעַ מֵיטִיב עֶלְבּוֹן מֵעִיב עַל עֶלְבּוֹן. 3.7.1972 אוטו-דה-פה * ליהודי סלוניקי ואיי הים - בהישמדם נִתְבַּלְעָה לְשׁוֹנָם בְּמַעֲלוֹת אֵימָה. לַעַז הַגֻּ'דְרִיָּה הַמְתוּקָה לַפִּיוֹת מְדֻקָּרָה תַּיִל קַר. . הֵיאַךְ מִנָּמֵל וָכֹחַל לְאֹפֶל יְעָרוֹת לְמוֹקֵשׁ הַזְּאֵב לְשַׁחַץ שִׁבְטֵי צָפוֹן. . לֹא בְּפַלָּצוּת וָמֶרִי נָפוֹצוּ אוֹפַנֵּי קָרוֹן. יְשָׁרִים, אֲרֻכִּים לִמְאֹד, שָׁמְרוּ פַּסִּים אֱמוּנִים בּוֹאֲכָה שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל. . אַתָּה שֶׁרָאִיתָ לַהֲבֵי מוֹקְדִים בְּכִכָּר, שַׁבְתָּ וְרָאִיתָ נוֹרָאוֹת מִמּוֹקְדִים בְּכִּכָּר. 12.6.1972, מכתב בגעש. סב אחר יְפוֹת עָמָל הָיוּ יָדָיו, סִירֶנָה הִתְנַכְּלָה לוֹ עֵת עָשָׂה בַּיָּם. סָבִי לֹא הָיָה רַב, אַךְ אַשְׁרָיו – הָיוּ אָז מַנְדּוֹלִינוֹת, הָיְתָה לוֹ עִיר-נָמָל. משוררי ספרד לְמַעֲנֵנוּ לוּ שַׁרְתֶּם שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ תִּשְׁבָחוֹת, לָנוּ לוּ הִקְדַּשְׁתֶּם רַק מְעַט מִן הַשִׁירוֹת, לוּ עָלֵינוּ סִפְּרוּ סָחוּ רַק אֲהָבוֹת אֲחָדוֹת - כִּי אָז בְּפִינוּ שִׁירֵיכֶם חָיוּ! אֶצְלֵנוּ נוֹשְׂאֵי-יַיִן לֹא הָיוּ, לֹא מִזְרְקֵי זָהָב אוֹ גַּנֵּי תַּעֲנוּגִים. אַתֶּם, פַּיְטָנֵי חַצְרוֹת הַגְּבִירִים, הֲשׁוֹטַטְתֶּם בַּקַּיִץ בַּגֻ'דְרִיָּה, וִירַדְתֶּם מִמֶּנָּה לְשׁוּק הַדָּגִים? הַרְאִיתֶם אָבִי רוֹכֵל בֵּין גּוֹיִים? מָה חָלַם שַׁבְּתַאי, עוֹשֶׂה-הַמַּטְאַטְאִים? וּמָה מָכְרוּ בַּמַּכֹּלֶת שֶׁל סֹנְסִינוֹ הוּא וּשְׁנֵי בָּנָיו הַתְּאוֹמִים? מַה יְדַעְתֶּם עַל לִנְדָּה הַיָּפָה, שֶׁמִּשְׁפָּחוֹת הָרְסָה שָׁם בַּפַּרְבָרִים? הֲגֻנַּב לָכֶם שֶׁסַּבְתָּא וִידָה לְבַדָּהּ אֶת הַתִּשְׁבִּי זָכְתָה וְרָאֲתָה? וּמִי זָכַר וְאָצַר אֶת הָרוֹמַנְסָה, אִם לֹא אִמִּי וְשֶׁכְּמוֹתָה? אֶת חַצְרוֹתֵינוּ מִי מִכֶּם הִכִּיר בְּיוֹם שְׂמָחוֹת, בְּלֵיל סַגְרִיר? לִשְׁבוּת נְיָר וְהַרְבֵּה אָבָק נָדוֹנוּ שִׁירֵיכֶם שָׁנִים מֵאוֹת. אַךְ לוּ לְמַעְנֵנוּ שַׁרְתֶּם שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ אַהֲבוֹת, כִּי אָז גַּם שִׁירֵיכֶם חָיוּ בְּפִי בָּנִים, בְּפִי אִמָּהוֹת. 24.3.1969 השכונה והמוזות לֹא קוֹמָה לַשְּׁכוּנָה. גּוּפָהּ רוֹפֵס וְכָנוּעַ. וּבִצְעֹק הַחַמְסִין בָּא כְּשִׁכּוֹר פָּרוּעַ, אֵינוֹ בּוֹשׁ בְּמַעֲרוּמָיו, אָז לְיַד הַפַּרְדְּסִים לְלֹא קוֹל וּבְלִי בּוּשָׁה בּוֹכָה וּמִתְמַסְּרָה לוֹ. . אַף עֵצִים שֶׁדַּרְכָּם לְיַפּוֹת כָּאן אֲכוּלֵי גֶּזַע, מְעֻוָּתֵי צַמָּרוֹת, לֹא פְּקָדָם פִּרְיוֹן. לֹא. אֵין הַמּוּזוֹת פּוֹקְדוֹת אֶת הַשְּׁכוּנָה. ממילה בְּרֵאשִׁית סֶפְּטֶמְבֶּר בַּכְּבִישׁ הַנּוֹטֶה לִשְׁכוּנַת מַמִילָה שָׁם הִתְחַוֵּר לִי שֶׁהַחַמָּה צוֹרַחַת כְּאֵשֶׁת-קְטָטוֹת נֹכַח צְרִיחַ דָּוִד. וְהַצֵּל הוּא הַשֶּׁקֶט שׁוֹאֵף כְּאִישׁ נַרְגִילָה שֶׁל הֲזָיוֹת מֻפְלָגוֹת בִּמְבוֹאוֹת מַמִילָה. 4.9.1962 תפוס בפרשת זמניו תָּפוּס בְּפָרָשַׁת זְמַנָּיו מְשֻׁתָּק וְנָבוֹךְ נִצָּב בַּצֹמֶת. יֵשׁ לוֹ תַּפְקִיד – לְהָעִיד. אַךְ בֵּין מַשְׂאַת לֵב לְמִבְרְקֵי הִתְיַצְבוּת בִּינָתוֹ סְחַרְחֶרֶת. גְּלִיל קְלָף תְּעוּדָה שֶׁל אוּנִיבֶרְסִיטָה אֵינוֹ קָמֵעַ סְגֻלָּה. וְשֵׁדִים מְנֻסִּים שֶׁהוֹרִישׁוּ לוֹ זְקֵנָיו מְגַחֲכִים לְאֵידָיו. אַשְׁרֵי אִישׁ העִדָּן הַיָּחִיד וְהַלָּשׁוֹן הָאַחַת. 1963? מבוך סָפַגְתִּי בַּדָּם לַחֲשֵׁי קֶדֶם חַיֵּי לְטָרֵף. אֲפִיקִים נִקְרַעְתִּי, אַךְ אַכְזָב מַעֲרָב. וּלְמָזוֹר עֵת יִחַלְתִּי מַה זָּר הַמִּזְרָח. בֵּין צַלְעוֹתַי הִשְׁחַזְתִּי סַכִּינִים רִקְמוֹתַי לְשַׁסֵּף. 17.6.1963 עקלתון אַל יַכִּיר שִׁירִי רֵעוֹ. אַל יֵדַע תְּמוֹלִי מְחָרוֹ. מוּזָר יוֹמִי, לַעֲנָק לֹא יְקֻבְּצוּ לְעוֹלָם פְּנִינָיו פְּרוּדוֹת. אַחַר מֵי תְּהוֹם סוֹדְקֵי שֵׁן, מְלֻטְּשֵׁי צוּקִים, תַּרְתִּי, וּמִשְּׁלוּלִיוֹתֵיכֶם הִלּוֹת בֹּץ סְבִיב שְׂפָתַי. יוֹם יוֹם שַׁבְּלוּלֵי בִּצּוֹת עוֹלִים לְכַסּוֹתֵנִי, יוֹם יוֹם. לֹא אֶטֹל חֶבֶל בַּיְּרוּשָׁה. מוֹחֵלְנִי לָכֶם, מוֹחֵל. קְחוּ אֶת כָּל הָאֲדָמָה. וְיִכּוֹן נֶגְדָּה נָא שֶׁפֶר חֶלְקַתְכֶם נְתִיבִי עֲקַלָּתוֹן. 1965? בקלעו חוֹל נְחָשִׁים בְּפִי פָשַׁט. הֲיוּבְלוּ יוּבָלִים לְצִיָּתִי? בְּעוֹרְקַי זוֹחֵל שׂוֹרֵט, אֵי מַיִם לִשְׁטֹף מְלֵחָתִי? נִלְכַּד קָדִים וְלֹא נִמְלַט. הוּא כָּלוּא וְזוֹעֵם בְּבִטְנִי; שָׁרָב שֶׁלֹּא פָּג כּוֹחוֹ. יוֹשְׁבֵי צֵל, נֶתֶז אֲנִי, נֶתֶז מִמִּדְבָּר גָּדוֹל. מֵצַח רָחָב לָכֶם, יוֹשְׁבֵי צֵל. חַלּוּק אֲנִי, חַלּוּק מֵאָפִיק רָחוֹק. וְנַעַר רוֹעִים מִתְחַשֵּׁל וְיָבוֹא. אוֹ אָז יוֹשְׁבֵי צֵל, גּוּרוּ יוֹשְׁבֵי צֵל, כִּי אֶהְיֶה כָּל כֻּלִּי חַלּוּק בְּקַלְעוֹ! 16.5.1965 ראי בין הפחים עָלַי לְהִנָּתֵק וְלָשׁוּב מִכָּל גָּלֻיּוֹת שֶׁבַּמְכוּרָה. כְּשָׁאוּל שֶׁל יֵאוּשׁ עַל חַרְבּוֹ נוֹפֵל עוֹלָמִי עַל יָמָיו, כִּי הִבִּיט – לֹא רָאָה אֶת עַצְמוֹ וְנִשְׁמַט הַשַּׁרְבִיט בֵּין יָדָיו. לְלֹא טַעַם נִסְתְּמָה חִידָתוֹ. וָאֶגְמֹר כִּי מַלְכוּת יְעוּדָה לְשִׁירִי אִם אָבוֹא מְשׁוֹרֵר מִגְּבוּל הַחוֹלוֹת מוּל בֵּיתִי. לָבוּא אֶל מְרֻשְּׁשֵׁי מוֹרֶשֶׁת, אֶל מְטֻשְׁטְשֵׁי תָּו וְצִבְיוֹן. מוּל רְאִי בִּכְאֵב מְמֹרָק, מְחֻלָּץ חֲלֻדּוֹת זָרוֹת – בָּנִים לַעֲקֹד גַּם אָבוֹת. וְלִשְׁאֹל, בְּלִי לֵאוּת לִשְׁאֹל עַד יִגָּלֶה הַלּוּז שֶׁחִלְחֵל בַּכֹּל, עַד יִפָּדֶה מֵהַסְּבָךְ הַחוּט, וְיוּמְרוּ בְּשַׁלְשֶׁלֶת אַחַת חֳמָרִים פְּרוּדִים שֶׁל חֻלְיוֹת. בְּלֵב מְחֻטָא וּמְרוֹקָן מִכֹּבֶד כָּזָב רָב לַדֶּרֶךְ לָצֵאת לָתוּר דְּיוֹקָן. וְכָךְ לַעֲבֹר בֵּין בָּתֵּי הַפַּח, לְיַד אַשְׁפּוֹת, אַף דַּרְכָּן וְהָלְאָה מֵהֶן – עַד יוֹפַע מֶרְחָב. 23.12.1966 ציון אינה שואלת הַשְׁלֵךְ נָא הַלֵּוִי כִּנּוֹרְךָ לַתְּהוֹם. כְּאָז כֵּן הַיּוֹם צִיּוֹן אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת. תְּמוֹל אֻמָּה הָיִינוּ - הַיּוֹם כָּאן בַּמְּכוֹרָה עֵרֶב שִׁבְרֵי שְׁבָטִים. וְכָאן בְּנֵי גְּבִירָה לֹא יִירְשׁוּ עִמָּנוּ, בָּנֶיךָ, בְּנֵי-הָאָמָה. הַשְׁלֵךְ נָא אָבִי כִּנּוֹרְךָ לַתְּהוֹם. כְּאָז כֵּן הַיּוֹם צִיּוֹן אֵינָהּ שׁוֹאֶלֶת. 28.6.1963 הוא בָּרוּךְ הַגּוֹרְרֵנִי לִנְשֹׁךְ בְּשָׂרִי בְּשִׁנַּי, בָּרוּךְ הוּא. הַמַּפְקִירֵנִי נִבְלַת חֲמוֹר לְשִׁנֵּי אַרְיוֹת גַּנּוֹ. אֶת יְחִידוֹ. לְחַיּוֹתָיו שֶׁנָּטַע בְּאַהֲבָה בִּלְבָבִי, בִּלְבָבוֹ, לְיִרְאָה אוֹתוֹ. לְעָבְדָּן. לְעָבְדוֹ. 21.3.1971 האשמה וְהָאַשְׁמָה מֵאֹפֶק לְאֹפֶק שְׂרוּטָה כְּצַלֶּקֶת. עַל עִיֵּי נְעוּרַי טֶרֶם עָלָה הָאֵזוֹב הַקָּרִיר וּבִנְזִיד פֵּרוּרֵי הָאוֹר וּשְׁבִיב הַתּוֹחֶלֶת, אוֹ חֹפֶן צָמוּק שֶׁל חֶסֶד וְחִיּוּךְ אֶחֱנֹק סִיּוּט זְעָקָה הַזּוֹכֶרֶת. 18.8.1963 מלכים שחורים בקרבי מְלָכִים שְׁחוֹרִים בְּקִרְבִּי כְּלֵיצָן חֲצֵרָם שָׂמוּ אֶת לִבִּי. נוֹטֵר-חִנָּם לְהַרְמוֹנָם. לֹא מַלְכֵי חֶסֶד לְמַטְלִית שֻׁלְחָנָם נָטְלוּ עוֹר פָּנַי. 15.8.1966 איך לחיות בעיר הזאת אֵיךְ לִחְיוֹת בָּעִיר הַזֹּאת. לִרְגָעֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מִקָּדוֹשׁ הִיא בָּזָה מֵאֵזוֹב בָּתֶּיהָ. כַּעֲרָפֶל מְלַטֵּף נָפוּג בְּסוֹף אַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית נִכְסָף גּוֹהֵר עַל קֶרֶת. וַאֲרוּרָה זוֹ עַל קִירוֹתֶיהָ, עַל הָרָהּ וְעַל קְבָרֶיהָ. רְאוֹת בְּעַיִן זְרִיחָה אַחַת בִּמְחִיר עֲבָרָהּ וּמְחָרֶיהָ. מִזִּיו חַיֵּינוּ וָהוֹד חַיּוֹת יִוָּתְרוּ אֲבָנֶיהָ. 18.2.1972 זרים, כולם זָרִים, כֻּלָּם. זָרִים כִּמְעַט כָּמוֹנוּ. וְרָוָה הֶעָפָר דָּמָם טֶרֶם קָמוּ חוֹמוֹת. עִיר, הָמוֹן. דֹּמֶן דּוֹרוֹת נֶעֱרָם. הָאֲבָנִים הַיְּשָׁרוֹת זוֹכְרוֹת עַל אַפְּךָ גַּם דְּבָרִים אֲחֵרִים. וְעַל כָּל זֹאת, עַל זֹאת וְעוֹד גּוֹהֵר, מְיֻחָם עַד עָקָה, לֵיל בְּגִידָה גְּדוֹלָה. בן סירא ירושלים, 13.5.1965 בירושלים צוֹנֵן וְרָגִיל הָעֶרֶב, וּמַה לְלֵילִי הָאֱגֶאִי יָגֵעַ הֲלוּם חֲלוֹמוֹת? הָעִיר קְדוֹשָׁה. אֵיךְ בִּבְשׂוֹרַת בְּשָׂרִים וָיַיִן מֵיתְרֵי גִּיטָרָה עֲיֵפָה הֵשַׁמּוּ הַחוֹמוֹת? עַל לֵב וַהֲגִיגָיו לְהַצָּגַת-חִנָּם נוֹסֶפֶת שֶׁל טֶרֶף-מוּל-טוֹרְפָיו כּוֹלְאוֹת כָּאן הַדְּלָתוֹת. 16.7.1964 שבכיי ינגר לאבן שֶׁבִּכְיִי יִנָּגֵר לָאֶבֶן שֶׁמִּקְּרָבַי לָאָפִיק יְמַהֵר נִמְרָט בְּדַרְדָּרֵי גַּיְא. אַל תַּפְרִישׁוּ אֵלַי פֶּרֶשׁ רַחֲמִים, הֲבָנָה דְּבִיקָה כְּנֶגַע; אַל תָּמֹשׁוּ עֵינַי בִּמְשׁוֹשִׁים. כְּאֶחָד תַּן מָרְעָב עֲרִירִי הַנִּיחוּנִי לְהָקִיא אֶל הָעֲלָטָה זְעָקָה קְרָעִים-קְרָעִים. 15.8.1970 שמאלה לַהַק יוֹנִים נִמְלַט בּוֹרֵחַ. מַהֲרִי, אִמִּי, מַהֲרִי. רוֹדֵף לְטָרְפֵנִי מוֹתִי, הוּא כֶּלֶב אַחֲרַי. חוּשִׁי לַשְׁלִיך הַמַּיְמָה עוֹפֶרֶת רוֹתְכָה, רְאִי בַּקָּפֶה הֶעָכוּר, מְחִי עִקְבוֹתַי בְּתַעְתּוּעַ לַהַט, אִישׁוֹנֵי שֵׁדִים דִּקְרִי! לַהַק יוֹנִים מַשְׂמִיל לוֹ, חוֹלֵף נֶגֶד עֵינַי, וּנְחִירַיִם לַכֶּלֶב; רוֹשְׁפוֹת יָרֹק עֵינָיו. גּוֹוֵעַ הֵד תֻּפִּים. כְּבָר הַשֶּׁקֶט אֲנִי שׁוֹמֵעַ. זֹמִּי פִּתְאֹם! זֹמִּי דָּבָר! 3.1965 אפשרות כבישית אֶל אַחַד הַחֲדָרִים דָּג מֵרֶשֶׁת כְּבִישִׁים בֵּין שׁוּרוֹת יִשָּׁכוּהוּ מְדְרָכוֹת בְּשִׁנֵּי-מְכוֹנִיּוֹת. יַפְתִּיעוֹ חַשְׁמַל אָדִישׁ בַּחֲדַר הַמַּדְרְגוֹת הַהוּא. יִמָּלֵט מִן הָרְאִי-לַגְּבָרוֹת, לֹא יַרְחִיק לְצוֹפַר אַזְעָקוֹת. יַנְשׁוּף-עַל-גַּג אוֹרֵב צוֹפֵן צְוָחוֹת אָפְשָׁרִיּוֹת חָזוֹן לְבֶהָלוֹת. כְּבָר בְּאַחַד הַחֲדָרִים הִסְכִּימוּ סִיבִים לַעֲנֹב. חַפּוֹת יְלַטְּפוּ מְרַאֲשׁוֹת כַּפּוֹת דַּיָּרִים מֵעַל. חֹפֶן קַדִּישִׁים אָז יִצְפְּרוּ לוֹ כְּבִישִׁים. 6.5.1970 אבחנה לֹא יוּכַל גּוּפוֹ לְשַׁסּוֹת חֻלְיוֹת נוֹגְדָנִים נֶגְדָּם. חוֹחָיו חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם. הוּא מִמִּשְׁפַּחַת הַמֻּרְכָּבִים וּפְרָחָיו עֲרוּכִים בְּזֵר סָבִיב לְקַרְקַפְתּוֹ. כַּצָּלוּב. מָה טוֹב לוֹ יוֹתֵר? אֵן-וִיווֹ אוֹ אוּלַי אֵן-וִידְרוֹ. הַזְּכוּכִית מְתַוֶּכֶת וְדוֹחָה טְעָנוֹת. הַנּוֹגְדָנִים הַנְּגוּעִים שֶׁיָּצְאוּ נֶגֶד הַחֲרָדָה הוּבְסוּ בְּחֶרְפָּה. חֲתַךְ הִיסְטוֹלוֹגִי הִלְשִׁין שֶׁשַּׁיָּךְ לִתְקוּפָה אֲבוּדָה. לְפִי מִבְנֵה הָרְקָמוֹת קָשֶׁה הָיָה לְשַׁעֵר שֶׁצָּעִיר הוּא. נִסּוּ לְעַדְכְֹנוֹ עַל יְדֵי נְטִילַת רְגִישׁוּת, אַךְ פִּתַּח חִסּוּן מִפְּנֵי נִסְיוֹנוֹת גִּשּׁוּר. בְּצִנּוֹרוֹת אֱמוּנָתוֹ הַסְּתוּמִים הֻבְחֲנָה אֲדִישׁוּת מַמְאֶרֶת. 23.4.1966 במה אבוא במחשך בַּמֶּה אָבוֹא בַּמַּחְשָׁךְ וְעוֹר נְחָשִׁים וְקָמֵעוֹת וּסְגֻלָּה בִּפְנֵי הָאֵימוֹת אֵין עִמִּי. אֵיךְ אֶגְבַּר אוֹ אֶבְרַח בְּאֵין אִתִּי סוֹד לְחָשִׁים (כִּי נִשְׁכָּח) מֵעֵינַיִם רָעוֹת כָּל כָּךְ? קרית שמואל, 1963 אחר חצות תַּחֲנוֹת-שִׁדּוּר רְחוֹקוֹת מֵעָרִים שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בְּבָתֵּי-קָפֶה שֶׁלָּהֶן, שֶׁמִּלָּה לֹא אַחֲלִיף עִם יוֹשְׁבֵיהֶן – הֵן פּוֹקְדוֹת חֶדְרִי בְּלַחַן-חֶסֶד, בְּקוֹלוֹת. מִי הִפְקִיר זְרוֹעַ כְּבֵדָה, רְפוּיָה מִדַּי עַל מִצְחִי? מִי שָׁכַח עֵינַיִם בּוֹהוֹת בְּשִׁמְמוֹן הַתִּקְרָה? מִי הַחוּט אִבֵּד בַּמְּחִלּוֹת הָאֲרוּרוֹת וְאָבַד בָּהֶן חִנָּם? נוֹבְחִים כְּלָבִים פִּתְאֹם לְיַד הַשַּׁעַר בַּכְּבִישׁ, לְמַטָּה. אַךְ דְּמָמָה בַּחֲדַר-מַדְרֵגוֹת. וְכִי מִי אֵלַי יָבוֹא עַתָּה מֵהָעִיר הַנָּכְרִיָּה הַזֹּאת? תַּחֲנוֹת. תַּחֲנוֹת רְחוֹקוֹת. 22.6.1966 זיעה עֵת צָעַד בַּחֲצוֹת הִשְׁתּוֹלְלוּ חֲתוּלִים זְכָרִים. סֻלְיוֹת צְמֵאוֹת. זוּג עֲקֵבִים עֲטוּרִים שִׁנֵּי בַּרְזֶל תּוֹתָבוֹת. לְיָדוֹ אִשְׁתוֹ. קוֹלָה – קְלַסְתֵּר כָּעוּר, עַכּוּזִים נִרְחָבִים, שָׁדַיִם נִשְׁפָּכִים לְכַפּוֹתָיו-זֵעָה. עָבְרוּ. וְתָהָה כְּבִישׁ מָה לַחֲשֹׁב, אֵיךְ לָחוּשׁ, הֲלִבְלֹעַ גְּלוּלָה נֶגֶד מוּעָקָה? מִמֶּרְחָק קָרֵב קַטְנֹעַ לֹא-קָרוּא, בִּלְתִּי-נִמְנָע. מִדְרָכוֹת שֶׁחָשׁוּ לַעֲזֹר צָפוּ שׁוּב מִשְּׁנֵי צְדָדִים. דֶּרֶךְ שְׁחוֹרָה שָׁכְבָה לְקַבֵּל, דֶּרֶךְ זְנוּת, רִגְשַׁת גַּלְגַּלִּים חַמִּים. לֵיל צִרְצָרִים. מַגָּע שַׁמְנוּנִי. 25.4.1966 גשרים כזרועות גדומות זְרוֹעוֹת גְּדוּמוֹת כָּל הַשִּׁירִים. יִגַּע אָפִיק בְּפֶלֶג וְדֶרֶךְ תִּגְאַל שְׁבִיל וּזְרוֹעַ שֶׁתֵּצֵא לְבָרֵךְ כַּף אֶל כַּף לֹא תַּגִּיעַ. גְּשָׁרִים מְזַנְּקִים כָּל הַמִּלִּים. וְגוֹרְפָה תְּהוֹם גּוֹעֲשָׁה קֶשֶׁת שֶׁבָּגְדָה בָּהּ חִנָּם אֶבֶן רֹאשָׁה. זְרוֹעוֹת כִּגְשָׁרִים נֶגְדָּה נָא לַיַּבֶּשֶׁת מְגִיחִים גְּדוּמִים. 9.10.1966 עופרת הסתיו עַצְבוּת פִּיּוּס מַשְׁרָה בֵּינִי לַסְּתָו הַמְּחֻדָּשׁ. הַבֹּקֶר – אַךְ נוֹלַד רָוֶה מִגֶּשֶׁם לֵילִי רִאשׁוֹן. נוֹטוֹת לְהִשָּׁכַח עַוְלוֹת, כֻּלָּן, אוֹרְבָה מְחִילָה לַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁבְּלִי אִזּוּן יִסָּגְרוּ כְּדַרְכָּם. אַבְלִיג וַדַּאי, אַמְשִׁיךְ, אִם כִּי בֹּקֶר וַהֲרֵי נִתָּן… מוּכָנָה תֵּבֵל לִפְרֹחַ כְּצִפּוֹר סוֹגְרָה אֲנִי בִּכְלוּב כַּף יָד, וְלַעֲבוֹדָה נִשְׂרָךְ הוֹלֵךְ. עֲלֵי לֵאוּת אֱלֹהִית אַשִּׁיר תַּמְרוּרִים לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ אִם יְדֻבָּר לְחַפְּשֵׂנִי בַּמָּבוֹךְ הַמַּר. רמת אביב, 1967? עין לאה יתלה מולו עַיִן לֵאָה יִתְלֶה מוּלוֹ. לֹא יֶחֱזַק, לֹא יִיף. מֵעַתָּה רַק מוֹרָד, עֶדְנַת מִישׁוֹר כִּבְרַת, נֶחְבֵּאת גַּם מְגִיחָה בֶּהָלַת תְּהוֹם תְּקַדְּמֵהוּ. אֶת עִנְיַן הַזְּמָן נָא הַבְהִירוּ זְהִירוֹת. חָכְמַת מַכְאוֹב תְּנַחֲמֵהוּ. יֶהְבַּל בְּעִקְבֵי תִּקְוָה וְחֶבֶל בַּעֲקֵבָיו עֲדֵי צַוָּאר יְשׁוּפֵהוּ. 17.10.1972 הזהב החולה בָּאֹפֶק, בָּאוֹר מִפְלָצוֹת בְּשִׁגּוּלָן. מֵעֵבֶר לַבַּרְזֶל הַשָּׁחוֹר יָהֵל הַזָּהָב חוֹלֶה; שְׁקִיעָה יְחִידָה. הַמָּוֶת יִבְקַע בְּתוּלֶיהָ וּלְאַחַר הַדָּם, כָּל דָּם, הָתָם מֵעֵבֶר לָרֶכֶס יְפָהֵק. סְתָם. הַשָּׁמַיִם אֵינָם בּוֹכִים בְּהִכָּבוֹת אוֹר. שְׁכַח! הַמַּחֲזֶה פָּשׁוּט יָפֶה מֵהַוָּרוֹד עַד לָאָפוֹר. אַלְכִּימַאי קוֹדֵר מִכְּלִי לִכְלִי תָּמִיד שׁוֹפְכֵנִי לְלֹא נֻסְחָה וָטַעַם. יֵשׁ – בְּאַהֲבָה חוֹלָה וְיֵשׁ – בְּזַעַם. הַזָּהָב לֹא הָיָה לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה טָהוֹר. מִבַּעַד לַחַלּוֹן חִידָה הִיא עֶרְגַּת חִנָּם זוֹ שֶׁלִּי לָאֹפֶק, לָאוֹר. רוממה, 3.10.1964 בעקבי שקט הלוך "שבולת גן שנקצרה בשתיקה" ע. המילטון, "מיתולוגיה" בְּעִקְבֵי שֶׁקֶט הֲלוֹךְ וְקָוֹה כֹּה גַּם כֹּה כָּבֹה וְהֲלוֹךְ יֵאוּשׁ עוֹבֵר כְּמֹר מִכַּפּוֹת אֶל מִדְרֶכֶת וּמִתְנַדֵּף מְהֵרָה יִחוּל כִּלְחֹךְ הַצֵּל לֹא יוֹתֵר בְּשׁוּם אֹפֶן אֶבֶן שֶׁגֻּנַּב לָהּ תְּכֶחֵשׁ אֶבֶן שֶׁנִּרְמְזָה תִּשְׁכַּח וְטוֹב שֶׁאֵין לָהֶן מִלּוֹת כְּרֶשֶׁת אֶל כְּאֵבִים מָה רָאִיתִי לְלָכְדָם הִנֵּה עִנְיָן רָע הַשֶּׁקֶט אִם אֶדְרֹשׁ נְעוּרַי חֲזָרָה בָּרְחוֹבוֹת יִצְחֲקוּ לִי 25.7.1972 ללא שבשבת כֵּן, וַדַּאי שֶׁאֲנִי מַעֲדִיף לָשִׁיר אַחֶרֶת. עִם שְׁרִירִים שֶׁבָּלְעוּ אֶת כָּל הַחַמְצָן, עִם לוּחַ חָזֶה נְחֻשְׁתִּי. כְּגַג חָצִיר שֶׁל בִּקְתָּה רָחָב וּצְרוּב חַמָּה, רָכוּן לְקַרְקַע הַתָּמִיד, רֵעַ-אֱמֶת לְאָדָם אֶחָד. לְלֹא שַׁבְשֶׁבֶת עַל רֹאשִׁי. אֵיכָה אוּכַל לָשִׁיר חֵרוּת – וְחַי עוֹדִי כִּילוּד-עֶבֶד? וְהֵן הוֹרוּנוּ חֲסִידִים, כִּי נִגּוּן הָרוֹעֶה מְעַצְּבִים הָעֲשָׂבִים, הַנּוֹף סָבִיב. 2.7.1966 בקיבוץ געש "הוא רכב בדרך ישנה שהעלתה עשבים…" אוקאסן וניקולט (מאות יב-יג) לָשׁוּב אֶל הָאָלֶף כְּדַרְדַּק מְשַׁנֵּן בִּפְלִיאָה אָלֶף-פַּתַּח-אַ. בְּעִדַּן יַלְדּוּת קַדְמוֹנִית הַשְׁכֵּם בְּשַׁחֲרִית שֶׁל שֶׁקֶט בַּדֶּרֶךְ אֶל הַוְּרָדִים לְעָבְדָם יוֹם לְהַחֲרִיד עוֹרֵב מִשְּׁנָתוֹ בַּחֹרְשָׁה הָרְפוּדָה. דֶּרֶךְ יְשָׁנָה כְּבוּשָׁה שְׁכוּחָה אָלֶף וְעוֹד פַּתַּח הֶם אַ וְהָעֵשֶׂב שֶׁהוּא עֵשֶׂב, אֲדוֹנִי, תַּחַת הַנַּעֲלַיִם הַכְּבֵדוֹת נוֹתֵן עֲסִיסוֹ הַמְטֻלָּל. גַּם לְנָסִיךְ מֻתָּר בְּפַרְסוֹת סוּסוֹ הָאָהוּב לְשַׁנֵּן הַשְׁכֵּם מַהִי אָלֶף, וְהָעֵשֶׁב, שֶׁעֲסִיסוּ בּוֹ, תּוֹסֵס גַּם הַיּוֹם. גַּם הַיּוֹם. 8.8.1971 שש ושלושים, ניסן מִתֵּל אָבִיב שְׂרוּעָה כִּישִׁימוֹן עוֹלִים כְּמֵהֵי נַעֲלֵי בַּיִת. לְכָל הַנִּצּוֹלִים – שָׁלוֹם. לְלֹא צְפִירָה לְיַם הַשַּׁלְוָה רַכּוֹת יַחֲלִיק זֶה הַבַּיִת. מִמִּצְפֵה גְּזֻזְטְרָה כְּמִתֹּרֶן אוֹר נוּרוֹת אוֹמֵר תֹּם יוֹם. פְּרִיחָה כְּלוּלָה מְאַוֶּשֶׁת מָנוֹחַ, מַאֲצִיל שֶׁקֶט וְקָרִיר הַסָּגוֹל. בַּעֲבוּר הָעֵצִים הַנּוֹעֲזִים לִפְרֹחַ אֶת הָעִיר הַנִּדּוֹנָה לָחוֹן. 7.5.1970, רמת אביב בואכה אחד עַד אֶזְכֶּה אוּלַי לָבוֹא בְּסוֹד אִילָן חָשׁ בְּטַבּוּר מַעֲמִיק, מַאֲמִין כְּכַף עַל לֵב, וְלָשׁוּב מְיַחֵל מִיַּחַד בּוֹאֲכָה אֶחָד. לֹא לַחֲזוֹת פָּנִים בִּקַּשְׁתִּי, לֹא לַחֲדֹר בַּקֹּדֶשׁ. מִמַּעֲמָק לְמַלֵּל: קָטֹנְתִּי… אִם אוּכַל בְּאֹמֶן לְהַלֵּךְ דַּל יָחֵף עַל רִצְפַּת הֵיכָלוֹ, אֶת נֵרוֹתָיו לְהֵיטִיב. 16.5.1967 רדי עמי למרתפי בלט רְדִי עִמִּי לְמַרְתְּפַי בַּלָּט. כַּפִּי גַּלְגַּל עִנּוּי חֲמִשָּׁה צִירָיו. כָּבוּל כָּל אִישֹוֹן. בְּשָׁחוֹר הוּא מַבִּיט וּמַבְעִית כָּל נִדּוֹן לְאַחַר לֹא-מִשְׁפָּט. הַמֵּצַח מֵת – טֻמָּא בִּצְלָב. אַל תַּבִּיטִי בִּי בָּעֵינַיִם שֶׁנִּקְרוּ לָךְ אוֹתוֹ עֶרֶב חַג. שׁוֹשְׁבִינִים בָּאֲפֵלָה חֶבֶר נְזִירֵי מִסְדָּר. אֱמֶת שֶׁאֵינֵךְ זוֹכֶרֶת אֶת "שְֹמַע יִשְׂרָאֵל" יְחֵפָה שֶׁלִּי? אַל תִּתְפַּתִּי, אֵפוֹא, לְיָפְיָהּ שֶׁל אֵימָה. רְדִי עִמִּי לְמַרְתְּפַי בְּטֶרֶם יַגִּיחַ פִּתְאֹם, יְחֵפָה שֶׁלִּי, שַׁחַר עוֹד יוֹם מוּזָר. 19.3.1965 לקראת הַקּוּר אֶשְׁזֹר בְּמִסְתּוֹר תִּקְרָתִי. בְּאַפְלוּלִית אַט אַתְקִין רֶשֶׁת לְהַפִּילֵךְ. יַעַן רַבּוֹת הָזְלְפוּ טִפֵּי סַם לְתוֹךְ הַדָּם. מֵאָז – בִּכְחֹל עוֹרֵק וּשְׁחוֹר וְרִיד רוֹדְפִים עָשָׁן וָאֵפֶר בִּסְתָרַי. תָּרִים בְּמַרְתְּפַי, לְחֶרְדָּתִי, פּוֹרְצִים לַעֲלִיּוֹת, נִתְלִים כְּתַלְתַּלִים בְּגֻלְגָּלְתִּי. וּקְרֵבָה מִשָּׁם אַתְּ, פָנַיִךְ לְדַם-שַׁלְהֶבֶת. מֵעַל רֹאשֵׁךְ תִּרְעַד הָרֶשֶׁת, יֶאֱרֹב הַקּוּר לְרַגְלֵךְ, כִּי אֹפֶל אֶצְלִי. קֹר עָקָר וְקִירוֹת מְלֹא מְעוֹנִי. לִקְרַאת כָּלָה – בּוֹאִי, כַּלָּה. 7.1.1966 מוהר עַל שְׂפַת הַיָּם שֶׁלִּי כֹּה רַב הַחוֹל – בְּנָקֵל יָכוֹלְנִי לְקָבְרֵךְ. רַק הֵעָתְרִי – וּרְאִי. עַל כָּל אַמַּת מַיִם שֶׁבִּי רִבּוֹא בִּצּוֹת אֶתֵּן לָךְ – בְּנָקֵל יָכוֹלְנִי לְטַבְּעֵךְ. הֵעָתְרִי – וּרְאִי. עַל כָּל זִיק שֶׁאַדְלִיק לֵילוֹת שֶׁל עָשָׁן אַעֲנִיק – בְּנָקֵל יָכוֹלְנִי לְחָנְקֵךְ. הֵעָתְרִי. מוצ"ש אצל גילה. 26.3.1966 רומנסת האביר מִקֶּצֶף גַּל עָלָה לַחוֹף אַבִּיר הָדוּר חֲגוּר פִּגְיוֹן קְטִיפָה רְקוּמָה הַמְּעִיל כַּפְתּוֹרָיו כֶּסֶף טָהוֹר. לַילָה הָיָה חַם וּבָהִיר עֵת מִן הַחוֹף עָלָה לָעִיר. דַּקַּת גּוּף בִּקֵּשׁ הָאַבִּיר אַךְ רָאָה רַק נָשִׁים שְׁמֵנוֹת. לוֹ מֹהַר וְזֵר נְשִׁיקוֹת, כֶּתֶר פָּז וּפְנִינֵי קוֹנְכִיּוֹת. כַּלָּה קְלִילָה יְפַת גִּזְרָה - אַךְ רָאָה רַק נָשִׁים שְׁמֵנוֹת. לַיְלָה הָיָה בָּהִיר וָחַם. בַּחֲצֵרוֹת יָשְׁנוּ כֻּלָּם. כַּלּוֹת חֵן אַיִן. אֵין נְסִיכוֹת. אֻמְלָל שָׁב הָאַבִּיר לַיָּם. 5.4.1969, רמת אביב הבורא בּוֹרֵא מְעוֹרֵי הָאִשָּׁה עִם נְפִילַת הַמָּעֻזִּים, עִם נְטִישַׁת הַחֲפִירָה. קַרְנֵי מִזְבֵּחַ לַנִּמְלָט נָתַתָּ שָׁדֶיהָ לֶאֱחֹז. גֵּוָהּ עָשִׂיתָ חָכָם, מוֹבִיל אֶל הָאָטוּם כִּשְׁאָר דַּרְכֵי עוֹלָם צָפַנְתָּ לָנוּ כִּבְיָכוֹל. כְּבוֹא יְשִׁימוֹן בִּשְׁמָמָה, כְּהִתָּקֵל צֶפַע בִּשְׁפִיפוֹן. הִנֵּה הַשִּׁעֲמוּם הָעָגְמָה וְהַנַּחַת: צָלְלָה מַחַט אַחַת שֶׁל זָהָב בַּעֲרֵמָה אַדִּירָה שֶׁל שַׁחַת. 15.8.1966 Eva אֲבַק דְּרָכִים אַתְּ, אַמְתַּחַת שְׁיָרוֹת. סִירָה שְׁדוּפָה אַתְּ, קִיא הַסְּעָרוֹת. בְּתוּלַיִךְ אָבְדוּ בֵּין נָמָל לְנָמָל. נְעוּרַיִךְ חָלְפוּ בֵּין מָלוֹן לְמָלוֹן. שֶׁבַע לָךְ תַּרְמִיּוֹת - וְאַתְּ מְרֻמָּה. תְּרֵיסַר לָךְ לְשׁוֹנוֹת - וְאַתְּ אִלֶּמֶת. הַלַּיִל עִמִּי – שֶׁלִּי אַתְּ, כָּל כֻּלֵּךְ – כּמוֹ קְנִיתִיךְ. עִם שַׁחַר יִשָּׂאוּךְ רוּחוֹת וְאַתְּ תִּמְחִי הַכֹּל כְּמוֹ לֹא יְדַעְתִּיךְ. קרית שמואל, 7.9.1963 מהגות והרהר בעבר מֵהֲגוֹת וְהַרְהֵר בֶּעָבָר כְּמוֹ כָּבְדוּ וִילָאוֹת. רַכּוּ צִלְלֵי הַחֶדֶר מֵהַבִּיט בַּתְּמוּנוֹת. אַף רָהִיטִים כָּמְהוּ לְמִלּוֹת אִלְּמוֹת. פְּנִימָה רָכְנוּ קִירוֹת פָּנִים נִמְחוֹת לַחְפֹֹּן. נִדְמֶה יוֹבְלוֹת חָלְפוּ. כֹּה-מֵבִין וְלִמְחוֹת מְלַטֵּף אַחַר-צָהֳרַיִם עָיֵף. 15.1.1969 ניסיתי להיות רוח ים נִסִּיתִי לִהְיוֹת רוּחַ יָם לְהָטִיל סַחַף זָר לְחוֹפַי. אַךְ הָרוּחַ אֲנִי, הַמְּפַתָּה וּמְבַשֶּׂרֶת נֹחַם וְהַתְחָלָה? גַּם לֹא חוֹל הַמַּתְחִיל כָּל בֹּקֶר נָקִי וְחָלָק. הָעֲקֵבוֹת אֶשָּׂא כְּאִלּוּ אֲנִי סֶלַע שֶׁזּוֹכֵר גַּם עִדָּן נוֹשָׁן. מָקוֹם שֶׁעָבַרְתְּ בּוֹ אַתְּ שְׂרִיטָה נִשְׂרְטָה וְעוֹמֶדֶת. טבריה, 26.11.1966 את שהיית אַתְּ שֶׁהָיִית תִּקְוָה מַמָּשִׁית כַּלֶחֶם, הָיָה לִי שְׁמֵךְ לְסִיּוּט חֲרָטָה. הִנֵּה רְאִי, כִּבְרֶשֶׁת חוּטִים עַיִן וְעוֹד עַיִן בִּי נִקְרַעַת. אוּלָם, חוֹשְׁבָנִי, עוֹד מְעַט אַחֲלִים וַדַּאי מֵהַחֲלוֹמוֹת. וְאָז אֶלְמַד אֲפִילוּ – אֵיךְ לְהַסְכִּין לַצַּלֶּקֶת, אֵיךְ מִתְּפָרִים לְהַרְחִיק אֶצְבָּעוֹת. 29.6.1966 שחר שָׁלֵו. תּוֹכוֹ יְקוֹד כָּבוּי. עַתָּה הוּא חָבוּי וְחָלָק, אִטִּי הַנָּהָר מְאֹד. חַלּוּקִים מִזְּמַן עָבָר – עַד קָדְקֹד, וַאֲבָנִים שְׁחוֹרוֹת בּוֹ – עַד מָתְנַיִם. קָרָה זֵעָתֵךְ מִכְּבָר, וְאוּלַי זֶה הַטַּל עַל כְּתֵפַיִךְ. נְהָרִי אַחֵר, נְהָרִי זוֹכֵר: הִשְׁחִירוּ בּוֹ עַד אָבְדָן אִישׁוֹנַיִךְ. הַרְחֵק מִכָּאן עֵינַיִךְ בּוֹהוֹת, לֹא אֶשְׁאַל לְאָן. 17.8.1965 אהבת הקונכית נִשּׁוּקֵי הַקּוֹנְכִית מֵחֵיק הַחוֹל לְלַטֵּף יְמַהֵר כְּגִיר מִלּוּחַ. בֹּהַק הַצֶּדֶף כְּצִיפַת הַמֵּלוֹן כִּלְחִי הַמִּשְׁמֵשׁ יָמֹשׁ הָרוּחַ. בְּנֹעַם הַשַּׁחַר כֹּל יִמְחַק הַגַּל שֶׁעֲסִיס שֶׁמֶשׁ יִשְׁכַּר עַד לֵיל. 1969?? משוררת לָהּ הִנּוּמָה קְלִילָה, לָבָן לָהּ, לַיִל כְּלוּלָה, חַגֵּי כַּלָּה. סוֹד מַר אִוְּתָה לָהּ פְּנִינָה בִּמְצוּלָתָהּ. עֶרֶב לָהּ כִּלָּה אֲדֻמָּה יַיִן עֲבָרָהּ. רָפוּד מַפָּלָה לִבָּה. לְשֹׁבֶל גָּרְרָה לָהּ נִפְלֶה לַהַב כּוכָבָהּ. 7.4.1970 אצטנף למולך אֶצְטַנֵּף לְמוּלֵךְ וְאִירָא פֶּן תִּרְאִינִי וְנָפַל עָלַי בּוּז מַבָּטֵךְ. פְּעוּר פֶּה וּקְרוּעַ עַיִן שָׁוְא אֶהְגֶּה בְּסוֹד דְּמוּתֵךְ. 28.2.1959 (צה''ל) יד הירוק (לכיפה) וּפֶתַע – לֹא! אַט-אַט וּמְהַסֶּסֶת בַּגֶּזַע הַיָּבֵשׁ נָגְעָה יַד הַיָּרוֹק. אֵלִי, כַּמָּה שַׂשְׂתִּי אֵלֶיךָ לְמִפְגָּשׁ, וְחַשְׁתִּי לִמְחֹל עַל כָּל הַצַּלָּקוֹת… 13.9.1967 | עשב על הסף
אוטו דה פה
סב אחר משוררי ספרד ממילה תפוס בפרשת זמניו מבוך עקלתון בקלעו ראי בין הפחים ציון אינה שואלת הוא האשמה מלכים שחורים בקרבי איך לחיות בעיר הזאת זרים, כולם בירושלים שבכיי ינגר לאבן שמאלה אפשרות כבישית אבחנה במה אבוא במחשך אחר חצות זיעה גשרים כזרועות גדומות עופרת הסתיו עין לאה יתלה מולו הזהב החולה בעקבי שקט הלוך ללא שבשבת בקיבוץ געש שש ושלושים, ניסן בואכה אחד רדי עמי למרתפי בלט לקראת מוהר רומנסת האביר הבורא EVA מהגות והרהר בעבר נסיתי להיות רוח ים את שהיית שחר אהבת קונכית משוררת אצטנף למולך יד הירוק |
Esev al asaf
Subscribe to:
Posts (Atom)