El fin de los naranjales

el fin de los naranjales שלמה אביו שירים הוצאת הקיבוץ המאוחד תשמ"ד, 1984 רישום העטיפה מאת המחבר על הספר רישום העטיפה, השואב השראתו מן "הצעקה" מקפיאת-הדם של אדוארד מונק, צויר ב 9.8.1980 כשלושה חודשים לפני התקבלותי לחברות בגעש... בעת "שיחת קיבוץ" משמימה על גבי "דף לשיחה" – מבטא באופן פלסטי את יחסי הדו-ערכי לקיבוץ, לאנשיו ולרעיונותיו – כבר מן ההתחלה. שירים לא מעטים, ולא רק בספר זה – מבטאים משיכה-דחייה הנובעת, מן הסתם, מעולמי הפנימי לא פחות מאשר ממבנהו וממהותו של הקיבוץ .לכשעצמו. הערה על "החפיפה החלקית" של כל ספרַי, על תערובת תאריכי הכתיבה המקשה על המעקב הכרונולוגי: רבים המשוררים ששפר עליהם חלקם והם מקורבים לאמצעי הפרסום. כאשר מצטברים מספיק שירים – מוציאים ספר לשירי אותן שנתיים-שלוש. לפי שנות הפרסום של ספריהם - ניתן לעקוב אחרי צמיחתם ורצף  התפתחותם. זה איננו המקרה שלי. עשרות שנים אני ממוקם, ספק מרצון ספק מכורח נסיבות חיי - בשוליה של "קרית ספר". שירתי זוכה אמנם להערכה בארץ ובח"ל, אבל רק בחוג מצומצם ואליטיסטי. ואכן, בכל הנוגע לאמנות – אני "יפה נפש" וגאה על כך. גישתי לתרבות ולעברית מתרחקת במודע ממהומת הרחוב ו"שוק הסלבריטאים". כל זה, לטוב ולמוטב, אינו מגביר את ה"ריטינג", ואני מקבל בהכנעה את העונש. חלק לא קטן ממה שכתבתי וכותב – מצפן וממתין במגרות. אי-לכך בולטת תערובת תקופות בכל ספרי, כולל "ניווט בגבעות גורל", ספר הנמצא, בשעת כתיבת שורות אלה, בתהליך כריכה. "צל מוכל", בניגוד לקודמיו – אינו מחולק לשערים. יש בו שירים בודדים מ 1968-1970. רובם משנות השבעים וראשית השמונים. יש שירים על מות האם (ב 1983), יש לא מעט זכרונות מ"הלבנט" שבו נולדתי, ומחיבוטי הזהות בין תרבויות ועולמות מתנגשים. חדשים בקובץ - שירי נוף המטע והקיבוץ. העבודה במטע העתידה להימשך כעשרים שנה – הטביעה חותם עמוק על שירתי וגררה הופעת נימות פאן-תאיסטיות. חטיבת חיים אחרת שתטביע אף היא חותמה - הן עשרים שנות שרותי במילואים (1993-1973) כחייל ביחידת התצפיתנים ארוכי הטווח. השהייה של פרקי זמן ארוכים למדי במדבר יהודה ולאורך הירדן, בנופי הערבה והמדבר – חיזקו את הנימות הפנתאיסטיות לכדי היפתחות למיסטיקה ומשיכה למורשת השירה המיסטית אצלנו ובעולם. ב"צל מוכל" ניכר הדבר רק בכותרת הספר השאולה ממונחי הפענוח של תצלומי אוויר. צל מוכל, בניגוד לצל מוטל (אל מחוץ לגוף המצולם), משמעותו צל מופנם כמו בתוך באר (או כמו בפיו הפעור של הצועק מן העטיפה!), ואם תרצו – צילום נפתולי הנפש ומבוכיה האפלוליים, שהשירה, ואולי רק היא, נועזת דיה כדי לנסות ולפענחם. חולף נפעם לֹא הַמּוֹצָא עִקָּר, גַּם הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי, הַתּוֹלָדוֹת, קְחוּ, וּתְנוּ לִרְאוֹת שַׁעַר עֵץ מָבוֹא לַגָּן, מְאִירֵי פָּנִים, קוֹרְאֵי לָבוֹא. תַּחַת הַחַלּוֹנוֹת חוֹלֵף נִפְעָם, בְּאַקְרַאי וּבַחֲטָף נִקְלָע לְשָׁם, שָׁב נִבְלָע בָּרְחוֹבוֹת, בֶּהָמוֹן, בְּתֹקֶף מֶרְחָק. נֵכַר הַדֶּרֶךְ מַכִּיר לְאָרְכָּהּ מוֹדֵד כְּאֵב. אֲבָל אֵין בְּאֵלֶּה כִּשְׁבִיב אֵשׁ לְנֵר הַלֵּב עוֹרֵג מִכְּבָר. אִם בְּפַעַם הַבָּאָה יִפְתְּחוּ לִי, יַכִּירוּ-יִקְחוּ אוֹתִי לַחֲדָרִים בִּפְנִים, לְרֶגַע אֶהְיֶה בֶּן-בַּיִת. 18.10.1983 מסכות חוֹב נִגְבֶּה שֶׁבַע מַסֵּכוֹת כְּאֵלוֹת הַנְּקָמָה לְכִעוּר אַחַת בְּיָדְךָ לַעֲקֹר וּכְעוֹר מִתַּחְתָּהּ – אַחֶרֶת סִיּוּט כְּמוֹ בַּמַּאי מְנֻסֶּה בְּךָ מְשַׁסֶּה לַהַק מוּמוֹסָיו אֲבָל אִם מְסֹעָר וְשִׁכָּרוֹן עַתִּיק הַשְּׂחוֹק אַף הוּא נִתַּן אַךְ הֻתַּר לֹא-כָּאן לֹא-כָּךְ לְעֵת שְׂחוֹק תָּמִיד לִצְחֹק לֹא הָעֵת וְאִם בָּא לַמְרוֹת נִימוּסָיו נֶאֱסָר לָנוּ עֵת כָּל גִּיד לִקְרַאת הֵסַּח מַסֵּכָה נִדְרָךְ אפריל 1970 (תוקן מרץ 1972) רבותי המושבעים אוּלַי מֻבְטָח אֵי בָּזֶה פֵּשֶׁר לַפִּיד מַמְתִּין תָּמִיד בּוֹעֵר – אוּלָם אֲנִי מִן הַחוֹלְפִים מַהֵר וּבִינָתִי דַּלָּה, נוֹטָה לְהִסָּתֵר. זֶה מַאֲמָץ, עַד כָּאן אֲנִי יוֹדֵעַ, לִסְעֹד תַּפְאוּרָה רָפָה עַל עָמְדָהּ. לַהֲגַנָּתִי אוּכַל בְּהֵן צֶדֶק לִטְעֹן שֶׁלְּהַצִּיל נִסִּיתִי כָּל עוֹד נִתָּן. בְּעֵת יְרִידָה בַּמּוֹרָד הֶחָשׁוּד הַהוּא, אֶמֱת, הָיוּ נִסְיוֹנוֹת מִסְפָּר לְהַמְרוֹת. עֳנָשִׁים הוּטְלוּ. הוּטְחוּ הַאֲשָׁמוֹת – וְעִם כְּעוּרִים מִמֶּנִּי נָאֲפוּ מִשְׁאֲלוֹתַי. רוֹאֶה אֲנִי אֶתְכֶם נָדִים בָּרֹאשׁ. בְּתִחְכּוּם יוֹדֵעַ-כָּל אַתֶּם מְגַחֲכִים. רַבּוֹתַי הַמֻּשְׁבָּעִים, לֹא חֶמְלָה רַכָּה, לֹא אַהֲבָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת בְּעִירֵנוּ, גַּם לֹא זִכּוּי-בְּכָל-מְחִיר אֲבַקֵּשׁ – רַק קֶשֶׁב-מָה בְּלֹא חִיּוּכֵי מִרְמָה, קֻרְטוֹב כֹּבֶד רֹאשׁ לְכִשְׁלוֹנִי יַקִּיר לִי, שֶׁהוּא לִי כִּבְשַׂת רָשׁ. 14.8.1972 קמפוס בערפל עֵץ זַיִת זֶה דֶּרֶךְ רִבּוּעַ בַּמִּדְרָכָה עָלָיו לְהֵאָחֵז, וְכָךְ צוֹמֵחַ תַּחְתָּיו: קַמְפּוּס בָּעֲרָפֶל, פְּקַעַת בַּגָּרוֹן תַּעֲרֹבֶת חָצָץ וָמֶלֶט, חֶנֶק לְמִחְיָה. לֹא קַל לוֹ כְּלָל, אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ. קוֹרֵס רַק אַתָּה, הַר-כֹּבֶד הָעֹל – לֹא עֲרוּגַת הַפְּרָחִים עוֹלָה עֲלוּבָה לִשְׂמֹאלוֹ בְּשׁוּלֵי הָרְחָבָה הַסְּלוּלָה, לֹא גֶּדֶר שִׂיחִים הִיא מֶרֶד יָרֹק; חַיִּים פֹּה בְּצֵל מִשְׁמַעַת פִּי מַזְמֵרָה. וְלִקְרָאתָם מִתַּחַת לְמַצֶּבֶת הַמַּרְצְפוֹת – אַכְזָרוּת אַבְנֵי פֶּרֶא. אֵיזוֹ זֵעָה אֲיֻמָּה שֶׁלְּשָׁרְשֵׁי קִיּוּם נֶאֳבָקִים – סוֹבֵל סוֹבֵר שֶׁרַק הוּא בַּנֶּחְנָקִים. 30.4.1976 למראשותיו יֵשׁ וּבָנִים קְרוֹבִים לְאָבוֹת; אָנוּ הֵן הִתְקַשֵּׁינוּ מֵאָז-מִתָּמִיד לְדַבֵּר יְשִׁירוֹת. אֶת מַצָּבוֹ הָרְפוּאִי הַנּוֹאָשׁ לַאֲשׁוּרוֹ אֵין אַבָּא יוֹדֵעַ עֲדַיִן (וְאוּלַי כֵּן?) ("מִתְחַכֵּם לְגוֹנֵן עָלַי, אַתָּה, אָב זָקֵן?") צִפְעוֹנֵי אֵימָה, בַּל אֶפְתַּח פִּי לַשָּׂטָן, צוֹפְנִים אַף לְגוּפִי מוֹקֵשׁ מִבֶּטֶן – הֲרֵי זַרְעוֹ אֲנִי, בְּשָׂרוֹ הַנִּשְׁאָר! צֵל נוֹרָא בַּעֲקִיפֵי נְחָשִׁים נֵעוֹר. אַבָהוּת? אֶצְלוֹ הִיא מִי יִתֵּן, בְּנִי, בְּנִי, מוֹתִי אֲנִי תַּחְתֶּיךָ, וּדְמָמָה. לְיָדוֹ בְּיָשְׁבִי שׁוֹתֵק לְבַדּוֹ, דּוֹמֶה. בְּיָדִי אֵין לְהוֹעִיל מְאוּמָה, דּוֹמֶה. אֵיתָן פִּי שֶׁבַע מִשְּׁלוּלִית דַּאֲגָתִי זֹאת אַכְזָב זָבָה, מִבּשֶׁת חִשּׁוּבַי – אֵלַי בְּעֵינָיו כָּבוֹת אַהֲבָתוֹ הוֹמָה. עַכְשָׁו פָּנָיו מֵהַצָּד אֲנִי שׁוֹאֵב (מְצַלְּמָם לְיָמִים יָבוֹאוּ, בְּעָרְמָה). 22.7.1979 אבא מאמץ כִּי הָיוּ זְרוֹעַי זְרָדִים לְיֹבֶשׁ, אָמַרְתִּי אֶל נָכוֹן יִצְלְחוּ לְקֵן. הִנֵּה הַיּוֹם יָדַי לָךְ אֵם רַבָּה; הִנֵּה יָדַי הַיּוֹם לָךְ אָב חוֹנֵן. סוֹמְקוֹת פָּנַי נִסִּים דְּגָלִים, עֶדְנַת שְׁנָתֵךְ אֶנְצֹר-אֶשְׁמֹר. בְּלֵילוֹת יְרוּשָׁלַיִם חָרְפִּית, בִּתִּי, אָקוּם לְכַסּוֹתֵךְ אַהֲבָה, לִיאוֹר. 3.1975 (שוכתב בפלס 4.11.1977) קבורת יעקב דודי 1. פִּרְפְּרָה צִפּוֹר פְּעוּטָה בְּטֶרֶם תַּמְרִיא מֵרְחוֹב מֻכָּר לָהּ לִשְׁמֵי אֱלֹהִים כְּאִלּוּ אָבַד מִמֶּנָּה מָה בַּחֲלַל חֶדֶר בּוֹ הֲבֵל פִּיו עוֹלֶה עוֹדוֹ מִסַּף בַּיִת בּוֹ רְחָצוּהוּ מִזַּרְזִיף מֵי נֶגֶר אַחֲרוֹנִים כְּנַף רְנָנִים רְטֻבַּת עַיִן עָלְתָה מִן הַטָּהֳרָה נוֹטֶפֶת שְׁמוֹ הַטּוֹב בְּהַחְלָטָה קָשָׁה בְּעֶצֶב שׁוֹנֵק מִפֹּה לִבְלִי-עוֹד-שׁוּב עָפָה מִתְנָעֶרֶת 2. רָפַס מְאֹד הַגּוּף מִהֵר נִשְׁמָט לַבּוֹר כְּאִלּוּ לֹא בְּמוֹרַד הַר רָאוּ עֵינַי לָרִאשׁוֹנָה כַּפַּי קָבְרוּ אָדָם 3. אַבָּא חָפַן בְּרֹךְ עָפָר קוֹל לֹא הָיָה עִמּוֹ כִּי אִם שְׁבָרִים מְאֻחִים רַחֲמָיו גָּבְרוּ טַל וָמֹר: גָּ'אקוֹ אָחִי, אָחִי… דָּבַק בְּיָדָיו אָבָק וְלֹא נִעֵר אָבִי עַל גַּב שָׁכַב דּוֹדִי וְהַגַּל עָלָיו נָעוּל צָהֳרַיִם מִגֹּבַהּ הִבִּיטוּ קַוָּם מַעֲרָבָה נוֹטֶה 24.5.1973

el fin de los naranjales      חולף נִפעם      מסכות      רבותי המושבעים      קמפוס בערפל      למראשותיו      אבא מאמץ      קבורת יעקב דודי      אימא, האם אני נשמע היטב?      שלוליות אור      מכונת זמן      אוסטנדה, 1980      צריבת הסרפד      בגידת הברברים      קנטאורים      אין לשוב, זה ברור      אודליסק הלבנט      עיר הזמיר      עשב שוטה      לייבש עגבניות בקייץ      התרת קשרים      אין עובדות, יש תודעה בוררת      גופים שואלים עיני רוח      עולה חדשה      מסע      גירושין      שירים לקרוא בחוף געש      מצוקי כורכר      קסם הים      נוקטורן      שעה ראשונה במשרד      טווס      יונה      אוד מן המים